אורים ותומים, תומים · סימן פ״ט, י״ב

אחר זמנו וכו' הטעם מבואר דאיכא תרתי חזקות חזקה אין בעה"ב עובר בב"ת ואין שכיר משהה שכרו ויש לי ספק באומן המתקן כלי למ"ד אומן קונה בשבח כלי אם גם זה לאחר זמנו הממע"ה או לא כיון דמבואר בגמ' דב"ק דף צ"ט דלמ"ד אומן קונה בשבח כלי אינו עובר בב"ת וא"כ כל הטעם דלאחר זמנו הממע"ה חזקה אין בעה"ב עובר בב"ת וזהו לא שייך בזה וחזר הדבר לקמייתא דיהיה תמיד השכיר נאמן ואמת כן היה נראה לכאורה אלא שראיתי בר"ן שכתב בשם רבינו הגדול הרמב"ן תי' על הקושי' לשיטת הגאונים דקתני כל זמן שהטלית ביד אומן על הבעה"ב להבי' ראיה נתנו לו בזמנו נשבע ונוטל דמשמע כשהטלית בידו דיש לו מגו דלקוח נאמן בלי שבועה וקשיא לגאונים דס"ל הואיל ולאו בגופי' דחפץ קטען ה"ל נוטל ותי' הרמב"ן דאומן קונה בשבח כלי וא"כ לא ה"ל נוטל ומודים הגאונים דיש לו נאמנות בלי שבועה וק' א"כ איך קתני עבר ומנו הממע"ה הא ליתא חזקה דאין בעה"ב עובר בב"ת והוא קו' גדולה לרבינו הגדול ז"ל. ומה שנ"ל במה שאמרינן שם בב"מ ואם יש עדים שתבעו בזמנו נוטל אפילו לאחר זמנו ופריך הגמ' לעולם ופי' רש"י וכי השכיר משהה כל כך שכרו והקשה תו' הא אמרינן בגמ' בעינן תרתי חזקה אין שכיר משהה שכרו ואין בעה"ב עובר ב"ת וזהו לא שייך כאן דתו אין בעה"ב עובר ב"ת וליישב פי' רש"י צ"ל דדייקי לרש"י הא דאמרי' חזקה אין בעה"ב עובר בל תלין ופריך הגמ' וכי שכיר עובר בל תגזול ומשני הגמרא דאיכא תרתי אין בעה"ב עובר בב"ת וחזקה אין שכיר משהה שכירתו וסבירא ליה לרש"י אלו הפי' דלשכיר יש חד חזקה ולבעה"ב תרי ה"ל לגמרא לומר כן הכא תרתי והכא חדא כדרך הגמרא בכל ש"ס ועוד מה דוחקיה דגמרא לימא בקיצור דהך חזקה דאין שכיר וכו' אלים כ"כ עד דלא תקנו חז"ל כלל לשכיר שישבע ויטול מה צורך לכל הני חזקות כלל: ולכן ס"ל לרש"י דהתו' הקשו מה פריך בגמ' וכי שכיר עובר בבל תגזול מה בכך הא אף לבעה"ב יש חזקה דאין עובר בבל תלין וה"ל ברי וברי ותי' הנ"י דא"כ עכ"פ ה"ל לתקן שבועה על בעל הבית ולא לפוטרו בלי שבועה ותי' זו ס"ל לרש"י וגם קשי' לי' לרש"י קו' התו' דלקמן בבעה"ב אומר אחת קצצתי ושכיר אומר שתים דקתני לאחר זמנו הממע"ה וכתבו התו' בב"ב אף דאין בעה"ב עובר ב"ת די"ל דהרשהו מ"מ הא שכיר שהה שכרו ולכך ס"ל לרש"י דזהו המשך בגמרא דודאי לא היה צורך לגמרא לשנוי' חזקה אין בעה"ב עובר ב"ת רק ה"ל לשנוי' תיכף חזקה אין שכיר משהה שכרו והוא כ"כ אלים עד שלא תקנו חז"ל שבועה לשכיר וליטול. רק דא"כ הוה ק' במ"מ לאחר זמנו דחזינן דשהה מאי א"ל ולכך משני הגמרא חזקה אין בעה"ב עובר בב"ת וגם במ"מ אין עובר בב"ת כמ"ש התו' דאיכא למימר הרשהו. וסבר הגמ' דזהו התי' לכל מילי דלכך לאחר זמנו הממע"ה משום דאין עובר בב"ת ופריך הגמ' וכי שכי' עובר בבל תגזול ואי דאיכא ברי וברי עכ"פ ה"ל לתקן שבועה כפי' הנ"י ומשני הגמ' וכי חדא חזקה יש כאן הלא תרתי חזקות יש חזקה דאין עובר בב"ת וחזקה אין שכיר כו' וא"כ בממ"נ בעלמא א"צ שבועה דאיכא אין שכיר וכו' וזה אלים דא"צ שבועה כלל ואי במ"מ דלא שייך אין שכיר לעומת זה יש חזקה אין בעה"ב עובר בב"ת דהא הרשהו ואי דלעומת זה חזקה אין שכיר עובר בבל תגזל הא הוי ברי וברי ואי דיחייב שבועה כפי' הנ"י הא במ"מ בלא"ה חייב שבועה ואם כן בהנך תרתי חזקות הכל מיושב ולא דבעינן דווקא תרי חזקות ולכך ל"ק הכא תרתי והכא חדא כמו בעלמא בש"ס דאין הפי' כך ואם כן יפה פירש"י לקמן וכי לעולם והא אין שכיר משהה שכרו דבהך חזקה לחוד אזלא נאמנתו של השכיר וא"צ תו הך דאין בעה"ב עובר ב"ת וא"ש. ומה שהביאני לכך הוא דברי תו' ב"מ ד"ה השתא דהק' ימתינו עד למחרת או ישבע דרמי' אנפשי' ומדכר ותי' התו' דהך חזקה לחוד לא מהני אלא עד דאיכא בהדי' חזקה דאין שכיר משהה וכו' כמו שאפרש וכו' ויש להבין דקארי ליה מ"ק ליה בקו' הלא גמ' ערוכה היא דצריכי תרת וגם מ"ש כמו שאפרש מה צריך לפי' הלא במקומו נאמר בגמרא הכא תרתי וכו' אלא דהתו' בס"ד ס"ל כפי' הנ"י וא"כ הא דצריכין ב' חזקות דזולת זה הוי ברי וברי וא"כ עכ"פ ישבע בעה"ב כמ"ש הנ"י וא"כ יפה הק' דנמתין עד למחר וישבע או הא חמור לי' איסור שבועה כמו איסור לאו ב"ת וא"כ היום ישבע ואי דהוי חד לגבי חד מה בכך הממע"ה ואי דישבע הא זה המבוקש שישבע ותי' התו' דלא כפי' הנ"י רק מהך חזקה לחודא השכיר נוטל כמ"ש בדיבור שאח"ז דחזקת שכיר אלי' וצריך דוקא ב' חזקות וכאן ליכא רק חזקה אחד וא"ש במ"ש וכמו שאפרש דבדיבור הסמוך תי' כן דלא כנ"י רק תרתי בעינן וא"כ לא מהני דיהיה נשבע דבעינן תרתי וא"ש ובאמת הא דפי' בדיבור הסמוך דלא כנ"י הוא מכח קו' בדיבור שלפניו דישבע וחדא דיבור בחברתא מישך שייכי וזה ברור ומדויק בתו' ונמשכו אחר פירושם ובזה מיושב דברי המהרש"א דדייק במ"ש התו' דמ"מ ישבע ולא נקט בכופר הכל נמי דלכאורה אין מובן לדבריו דהתו' הק' נמתין עד למחר ויהיה פטור בלי כלום כמו שארי כופר הכל וא"כ איך יחזרו להק' דישבע שבועה זו מה טיבו הלא ראש דבריהם דנמתין עד למחר ולא יצטרך לישבע כלל ולכך הק' מ"מ דלא סגי לי' בלי שבועה והק' דישבע לאלתר לק"מ אך לפמ"ש דכל טענת התו' דנמתין עד למחר ויהיה ברי וברי ויצטרך לישבע א"כ לא פלטו ליה משביעה שפיר הק' ודוק. ומעתה גם הרמב"ן פי' כך בנ"י וא"ש לאח"ז אף דאין עובר בב"ת מ"מ איכא חזקה אין אומן משהה שכרו דס"ל כתוס' ב"ב למה דשהה שהה ולמאי דלא שהה לא שהה וא"כ הרי כאן ברי וברי וישבע באמת דהא מיירי בלא"ה במ"מ דהא ר' יהודה היא ולפ"ז בכופר בכל לדידן אפשר עכ"פ בעה"ב חייב לישבע שבועת המשנה וצ"ע: