אורים ותומים, תומים · סימן פ״ט, י״א

ושכרו בע"א וכו' ובטור הביא בשם ר' ישעיה דשכיר לשבע ונוטל ועמש"ל בס"ק ט' דכתבתי דכן נראה דעת התו' בב"ב וכן לפי מ"ש בס"ק י' בדעת ר"י דלא שייך מגו דאין רוצה לישבע בשקר אף בע"א סברא זו אלא דלכאורה ק' לשיטה זו מה פריך בגמרא בשבועות קצץ הממע"ה מדסיפא בראיה רישא בלי ראיה מה קו' דילמא סיפא צריך ראיה בשני עדים דע"א המסייע לאומן דקצץ שתים אינו מועיל דיכול הבעה"ב לישבע להכחיש לעד ולכך לא פסיק ליה שיטול כי אם בשני עדים משא"כ רישא בראיה דע"א סגי דליכא מגו להכחיש העד דכיון דע"א מעיד ששכרו כדעת רבינו ישעיה וצריך לומר דס"ל לרבינו ישעיה דכך באמת הפי' בגמ' ראיה לישבע לא קתני ראיה ליטול קתני דלכאורה ק' מ"ש אלא דכך פירושו ראיה ליטול דהוא בשני עדים קתני אבל ראיה לישבע דסגי בע"א דתו לית ליה מגו לא קתני ועוד י"ל דס"ל לרבינו ישעיה דה"ל כמו נסכא דר"א דכיון דאין מכחיש לעד ה"ל כשנים ומ"ש לחלק דכאן אף בשנים אין חייב רק מכח תקנה לא ס"ל לר"י וא"כ ה"מ למאן דס"ל משאיל"מ גבי נסכא דר"א אבל למאן דלא ס"ל אף בזה בע"א יש לו מגו וא"כ קו' הגמ' לרב ושמואל דלא ס"ל משאיל"מ דהם אמרו ל"ש אלא ששכרו בעדים וכו' ואליביהו ליכא למימר בע"א דאף בע"א יש לו מגו כיון דלא קי"ל נסכא דר"א ודוק. ועיין מש"ל בישוב דברי גאונים בזה ע"ש: