אורים ותומים, תומים · סימן פ״ט, י׳

ישבע שבועת התורה והטור כ' בשם ר"י דבמ"מ אפילו ליכא עדי שכירה מ"מ נשבע שכיר ונוטל דלית ליה מגו דל"ש דהוי מגו ממ"מ לכופר בכל ותמהו על הטור דאיך סתם באומר דינר אחד פרעתי והוא אומר לא פרעתני דהא יש לו מגו דלא קצצתי לך אלא דינר אם הכחשה הוא כפי ערך שיכול לומר שבכך שכרו שהוא הפחו' הנהוג בעיר וכמש"ל ואיך סתמו דלעולם ישבע ויטול ועיין מהרש"א וכ"כ כנה"ג וגם יש לפקפק עליו הא אין זה מגו דהעזה לגבי שבועה כי אם לגבי ממון דזה מפסיד מעותיו וכמש"ל וכ"כ הש"ך ולגבי ממון אמרינן בכמה דוכתי מגו דהעזה ועיין מש"ל ומ"ש בכללי מגו: ובאמת לכאורה חשבתי דלק"מ והוא דס"ל לר"י בעל התו' כמ"ש התו' שם שבועות ד"ה וניתב וכו' דנרבנן הוי ודאי שוכח ולכך אפי' כופר הכל נשבע ונוטל ולר' יהודה ספק שוכח ולכך אין נשבע ונוטל רק מ"מ ויש לתמוה הא בסוף הסוגיא קאמר רבא דר"י וחכמים פליגי אי עבדי בדרבנן תקנתא לתקנתא או לא ואם כן ק' בממ"נ אם אמרי' דאף דהוא ודאי שוכח מ"מ אי לא עבדי בדרבנן תקנתא לתקנתא אין מהדין לישבע וליטול בכ"ה אם כן מנלן דר"י ס"ל ספק שוכח דהא ס"ל תקנתא לתקנת ל"ע ואי אמרי' דאי ודאי שוכח אף דלא עבדינן תקנתא לתקנתא מ"מ ישבע ויטול א"כ מנלן דרבנן ס"ל דעבדינן תקנתא לתקנתא הא רבנן ס"ל ודאי שוכח לכן היה נראה דס"ל לתו' דמה קו' לקמן השתא היכי דמחמירו רבנן מיקל ר"י היכי דמקילו רבנן בקציצה האיך יחמיר ר"י מה ענין זה לזה ר"י ס"ל דלא תקנו חכמים רק במקום ש"ד וכי בשביל כך לא יסבור דגם קציצה שוכח הבעה"ב וכן בתי' רבא דתי' דרבנן ס"ל עבדינן תקנתא לתקנתא ור"י לא ס"ל כך עדיין ק' השתא היכי דמחמירו רבנן וס"ל דעבדינן תקנתא וכו' ועכצ"ל דבשביל כך לא יחויב דלא יסבור ר"י קציצה שוכח כמו בפרעון וא"כ עדיין כל תי' של רבא מיותר רק ה"ל לשנות דנחלקו אי מדכר דכיר או לא ולכן נר' לתו' דבס"ד ס"ל דבהא פליגי ר"י ורבנן אי ודאי שוכח או ספק כמ"ש התו' דבהך פליגי ואם כן קו' הגמרא השתא רבנן משויה לי' לטרדות של בעה"ב כ"כ עצום עד שלרב טרדותיו שוכח ודאי ומ"מ סבירא להו עם כל זה אין הטרדות כדאי שישכח הקציצה ולר' יהודה דאין כ"כ גדול כח של הטרדה ואין ודאי שוכח ולרב פעמים זוכר יסבור שכ"כ גבר כחו של הטרדה דאפילו קציצה ישכח והוא מהיפוך להיפוך ולזה בא רבא ואמר אלא וכו' והיינו דחזר מהנ"ל דמשני לעיל דלכך יהבין ליה בשבועה להפיס דעתו של בעה"ב ולולי כך היה נוטל בלי שבועה דהוא לרבנן ודאי שוכח דזה אינו דאף לרבנן ספק שוכח ואדרבא לרבנן אין כ"כ טרדותיו גדולים כמו לר"י ולכך לרבנן קציצה מידכר דכיר ולא לר' יהודה ופליגי רק אי עבדינן בדרבנן תקנתא לתקנתא הואיל והוא ספק שוכח ואי אפשר לו לישבע או לא דרבנן ס"ל עבדינן ור"י ס"ל ל"ע וא"ש וזה ברור ונכון. ומעתה י"ל לרבנן בשלמא במודה מקצת כיון דהוא ספק שוכח שורת הדין דיש לשכיר לישבע וליטול דאיך נמסור לו שבועה אבל בכופר בכל מה בכך דאין ראוי לשבועה מ"מ תקנתא לתקנתא ל"ע וצ"ל דרבנן ס"ל כאן משום כדי חייו דשכיר עבדו רבנן תקנתא לתקנתא. ולפ"ז י"ל דגם לר"י ק' כמ"ש תו' באמת בפ' הכותב מה מגו יש הא אין דעתו לשקר רק אומר בדדמי רק ס"ל כמש"ל דכל התקנה משום כדי חייו ואם הוא לא חס אכדי חייו והאמין לבעה"ב אנן איך נחוס וכמש"ל ס"ק ז' דבזה נחלקו רמב"ח ורבא ורמב"ח דקאמר כמה מעליא וכו' ס"ל משום מגו אבל רבא לא ס"ל כן ולכך פטור אך הני מילי בכופר בכל דהוי תקנתא לתקנתא ותקנו משום כדי חייו אבל במ"מ אין צורך לכדי חייו כלל רק הטעם דהוי ספק שוכח כמו דאמרי' לר"י א"כ מה בכך דשכרו שלא בעדים הא לא שייך כאן מגו דאין רוצה לשקר ולא צריכין לכדי חייו ובזה היה מקום לישב קו' מהרש"א הנ"ל בס"ק שלפני זה במה שהקשו התו' בב"מ דמ"מ ישבע דרמי' אנפשיה כמו ב"ת ולא הקשו כופר בכל ישבע דבלא"ה שורת הדין דפטור רק משום כדי חייו תקנו חכמים וא"כ מה בכך דע"י שבועה יפרוש חכמים מצאו עילה כדי להחיות נפש השכיר ואיך נימא דנעבוד תחבולה שישבע ויפסיד השכיר ולא דמי לעבר זמנו דממילא רמיה אנפשיה ועוד בעבר זמנו לא שייך כדי חייו כמ"ש הר"ן ואיך נדמה דבר דשייך בו כדי חייו לדבר דלא שייך ביה ולכך הקשו מן מ"מ לר"י דלא ס"ל כדי חייו רק מטעם דה"ל ספק שוכח דהא תקנתא לתקנתא ל"ע ובזו שפיר ק' מ"ש מבל תלין דהא ליכא כאן כדי חייו כלל וא"ש אלא דקשה לי לומר כן בטור במ"ש בשם ר"י דא"כ דכל הטעם דכדי חייו אזלא בשכרו שלא בעדים אבל מ"מ ספק שוכח הוה א"כ איך פסק דישבע היסת הל"ל דפטור דהא הוא בספק שוכח ובכה"ג תקנתא לתקנתא ל"ע ובאמת במהר"ם שהובא במרדכי כמש"ל בס"ק א' משמע דאין עליו היסת כלל רק דישבע שאינו יודע והיינו מטעם שכתבתי אף דמהר"ם לא אמר במקום שיש לו מגו מ"מ נוטים הדברים דס"ל דהוי שוכח ולכן הדרך היותר נכון ואמת הוא כך דהא אנן אמרי' בעה"ב טרוד בפועלים וטועה וחושב דודאי פרע וצ"ל כ"כ הטעות אצלו עד דחוששין דישבע על כך נמי דאל"כ ניתב ליה שבועה ויפרוש דפרשי אינשי מספק שבועה והר"ן הק' וכן התו' א"כ מה מגו יש דיאמר לא שכרתיך הא אינו רוצה לשקר ותי' הר"ן דמ"מ ניחא ליה לטעון דבר דאין נחשד בב"ד לשקרן וכו' וזהו בטענתו דיטעון כך או כך אמרינן ניחא ליה שיטעון כך אבל ח"ו דישבע במזיד שקר וא"כ בשלמא בכופר הכל שפיר אית ליה מגו דלא שכרתיך ואין כאן שבועה בזמן המשנה ושייך שפיר תי' הר"ן אבל במ"מ בממ"נ יכפור הכל הא כ' הטור דמגו מן מ"מ לכ"ה ל"א ואי דיודה ג"כ במקצת ויאמר לא קצצתי אלא אחת כקו' מהרש"א וכנה"ג א"כ יצטרך לישבע וזה ברור לו ששקר וא"כ איך ישבע במזיד שקר וכי בשביל שב"ד יאמינו ביותר טענתו ישבע לשקר במזיד דבר זה אינו עולה בדעת ולכך ל"ל מגו כלל וא"ש ואין לפקפק תינח בזמן המשנה דליכא היסת אבל עכשיו דאיכא היסת עדיין הקו' היכי יטעון לא שכרתיך א"כ ישבע היסת לשקר בשאט נפש משא"כ באומר פרע הא טועה הוא וחושב דנשבע באמת זהו אינו דכיון דבזמן המשנה דלא היה היסת לא תקנו חז"ל התקנה בשכרו שלא בעדים דה"ל מגו א"כ אף דעכשיו דתיקן ר"נ היסת מ"מ אין לנו לחדש תקנה מה דלא תקנו חכמי משנה והם לא תקנו במקום שיש מגו והעמידו על דינו דיפטור בעה"ב דבר זה לא זז ממקומו ואין לנו לחדש תקנה אחרת ודוק ובאמת לפי סברא זו אף ביש ע"א ששכרו ג"כ ליכא מגו והיא סברת רבינו ישעיה בטור רק הטור הכריע בזה דלא כר"י ואף בהך דע"א הכריע דלא כר' ישעיה וא"ש ומה שהקשיתי הא בממון אמרי' מגו דהעזה י"ל דר"י לא ס"ל כך רק יש לו על הנך קו' מעיזי דאכלו חושלא וכדומה תי' אחרים כמש"ל בכללי מגו: