אורים ותומים, תומים · סימן פ״ז, ט׳

שבועה וכתב הש"ך מלבד בחשוד שאם יש לתובע ע"א המסייע לא פטרו דאל"כ כל א' יוציא ממון ע"פ ע"א מחשוד וכן הוא בתשובת מהר"ם בתשובת מיימוני והביא ראיה מגמרא. ואמת שכך הוא שם אך שם איירי בתבעו ע"פ ע"א דהך העד גרם השבועה ומכח זה נתחייב שכנגדו לישבע ואם יהיה זה העד מסיי' א"כ הוציא ממון מתחילה ועד סוף עפ"י ע"א ולא שבקית חיי לחשוד דמפסיד ממונו עפ"י ע"א וע"ז יש ראיה מגמרא שבועות דאמר הכל מודים בע"א בחשוד ופריך הגמרא מי יימר דמשתב' ש"מ דאף בכה"ג צריך שבועה משא"כ אם השבועה לא היה מחמת עד רק במ"מ או בשומרי' בשטוענו ברי כדלקמן סי' צ"ב והעד מסיי' לתובע למה לא יפטרו הא העד לא היה סיבת שבועה כלל ואין זה מוצי' ממון מחשוד עפ"י ע"א ולא שייך לא שבקי' חיי לחשוד דנתחייב שבועה בלא"ה ובפרט לחד תי' בתוס' דזה שכנגדו נשבע בחשוד היה מתקנה דחסו על החשו' וזה לא שייך בע"א המסייעו וביותר נראה דזהו אם אמרי' בעלמא דתבעו עפ"י עד והפכו לשכנגדו אין שכנגדו מחויב שבועה דעד מסייע פוטרו א"כ שפי' מוכח מגמרא דבחשוד לא אמרי' דעד יסייעו לשכנגדו דלא שבקית כו' אבל אם אמרי' כדעת הש"ך לקמן דבכל דוכתי אין עד עושה שתי פעולות לחייב שבועה ולפטור שכנגדו א"כ אף בחשוד הדין כן דמ"ש דהנתבע מהפך או דהפכו חז"ל מ"מ אין עושה שתי פעול' ואין כאן קושי' וראי' כלל מהך דשבועה ולעולם עד המסייע פוטר בחשוד לשכנגדו אם סיבת השבועה היה מחמת מ"מ וכדומה ודין זה צל"ע: