נוטל וכו' כ' הש"ך ס"ק ט"ו היכי דאיל"מ לא פטר לו ע"א דאם א"י לישבע תו לא מחייב שבועה רק ממון מה יועיל ע"א והן הדברים הנאמרים ברא"ש רפ"ק דב"מ בישוב הקו' של הרמב"ן במלחמותיו בשומר שמסר לשומר דלא מהימן בשבועה דמה בכך הא שומר השני יעיד ויסייע לו ע"ש ויש ג"כ ראיה לזו מהא דאמרינן בפ' שבועת עדות דף ל"ב ע"ב הכל מודים בע"א בחשוד על השבועה ולא אמר בפשוט בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהיה מוכרח לשלם וע"י עד היה נפטר אלא דגם העד אינו מועיל בזה ומיהו זהו יש לדחות דמ"ש היינו נסכא דר"א ואטו כרוכל לחשב ומ"מ מורי' הדברים כמ"ש הרא"ש ואלא דקשה א"כ עדיין קושי' הרא"ש במקומו דה"ל למפרך מה לע"א ופיו שכן אין אחר מכחישו אם בא ע"א והעי' שחיי' מנה והוא אומר א"י משלם אף שבא אח"כ עד להכחישו דלא הוי עד מסייע וכמו כן פיו אם אמר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא וע"א מכחישו דאינו חייב כלום דהודאת בע"ד כק' עדים כמ"ש הרא"ש משא"כ בשנים האומרים דחייב חמשי' והוא אומר על כל מאה שתבעו א"י דה"ל משאיל"מ אם יבאו שנים ויכחישו לעדים ראשונים הרי אין כאן עדות ופטור מלשלם וקו' הרא"ש במקומו. ולכן נראה ליישב מש"ל בס"ק ה' דמה בכך דעד מסייע פוטר הא קושית הרא"ש הוא באופן דעד המחייב בא ראשון וה"ל כתרי ושם נכנסתי בדוחק אבל נראה דהא בגמרא קאמר מה לע"א שכן על שכפר נשבע וקאמר הגמרא אתי' מג"ש ולפ"ז אין קושי' הרא"ש דליפרך בהעד' ע"א גרידא דהא עיקר ק"ו מגלגול רק קושי' הרא"ש ג"כ מג"ש דאם העיד ע"א שחייב מנה יכופר וחייב שבועה וגלגל עליו עוד מנה ממקום אחר ובא עד אחר להכחישו בגוף המנה ובמה שגלגל עליו לא מהני כיון שבא העד המחייב ראשון ומכ"ש בפיו דהודאת בע"ד וכו' משא"כ בב' מחייבים שבועה ובאו שנים להכחישם פרחה השבועה ואין כאן שבועה ולא ג"ש כלל דשבוע' מעיקרא ליתא ולכך הוכיח הרא"ש דע"א מסייע פוטר וא"כ העד שמעיד שחייב לו ק' והוא כופר והוא גלגל עליו ממ"א ובא השני ומעיד כדברי הנתבע אף דלענין מאה שהעיד ע"א לא מהני סיוע דהא בא ראשון מ"מ לענין גלגול מהני עדותו דה"ל עד מסייע דראשון לא העיד בזה כלום וא"כ תו לא מצי למפרך דכל הקו' הוא מג"ש דבגוף השבועה בלא"ה מיפרך מה לע"א שעל מה שמעיד נשבע וא"ש וא"כ אף קושי' זו מיושב דל"ל באופן דקאמר א"י דבטוען א"י על מה שהעד הראשון מעיד מהא בלא"ה לא ילפינן ק"ו ואם על מה שמגלגל הא ס"ל לרא"ש בשמעתין דשאלה שכורה דלא אמרי' בג"ש משאיל"מ ע"ש ואין כאן חיוב תשלומין כלל ודוק:
אורים ותומים, תומים · סימן פ״ז, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
