אורים ותומים, תומים · סימן פ״ז, ל״ד

יש מי שאומר המזכיר שם שמי' לבטלה וכו' דין זה צ"ע דכתבו המחבר בלי חולק דהגהת מרדכי הוציא דין זה מגי' בה"ג דגרס האי איתת' דאמרה בת ר"ח ידענא בה דמפקה ש"ש לבטלה והפכה רבא לשבועה ופי' דהואיל דעבר על לא תשא והא התו' בשבועות דף מ"ו ע"ב ד"ה אבל שבועה וכו' העתיק הך מילתא דבה"ג ופי' שהיתה נשבעת ואינה מקיימת כגון שלא תאכל ואכלה וכו' הרי דתו' חולקים אהגהת מרדכי ואיך העתיקו בלי הזכרת דעת התו' ובפרט דהמחבר הביא בסי' צ"ב די"א דאפי' בשבועת ביטוי כה"ג לא מפסל ומכ"ש בהוצאת ש"ש לבטלה ויותר קשה על מחבר דפסק לעיל כל עבירה שאין בו מלקות לא מפסיל כמש"ל בסי' ל"ד באריכות והא הך דמזכיר ש"ש לבטלה מבואר בגמרא דתמורה פ"ק דאזהרת עשה היא ולית ביה מלקות כלל. וא"כ איך יפסול לדעת מחבר והמעיין ברמב"ם פי"ב מהלכ' שבועה נראה דמפרש בהא דאמרינן ריש נדרים השומע הזכרת השם לבטלה דחייב נידוי איירי בנשבע לשוא ולא במזכיר סתם לבטלה ועיין בי"ד סי' של"ד בט"ז שם עכ"פ לדעת מחבר צ"ע. ואפילו לרמ"א צ"ל דפסול מדרבנן וגם זה צ"ע. כי ודאי יש לסמוך אדברי התו' יותר מהגהות מרדכי: