אורים ותומים, תומים · סימן פ״ז, ל״ב

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

שכבר החזיר וכו' הסמ"ע רצה להגיה החזיק דאין כאן כפירה בגוף ממון עניים רק מי יחלק' אבל בהחזיר הא קיי"ל דנשבעי' על צדקות עניים והט"ז כתב ה"מ קהל וב"ד דהם יד עניים אבל הוא לא מצי להשביע דיאמר לאו בע"ד דידי את ואפשר אם הקהל או ב"ד רוצים לתובעו יכולים אלא דלא מיירי מזה כאן ע"ש וראש דבריו אמת אבל סופו לא הבנתי דאיך יתבעו קהל או ב"ד הא אין להם טענת ברי ואי דזה המפקיד אומר הא הוא נוגע בעדות דזה אומר דהחזיר לו והוא חייב לשלמו ונוגע בעדות לא משווי הוגד לי כנ"ל בסי' ע"ה ע"ש אלא דלא הבנתי כיון דזה היה יכול לחלק לעניים ואין לו עליו תביעה מכח טובת הנאה א"כ מה טענה יש לו עליו אם החזיר או לו הא נאמן במגו דהיה מחלקם לעניים והיה פטור משבועה אף בזו פטור דס"ל לרמ"א מגו לפטור משבועה אמרי' ולק"מ:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.