אורים ותומים, תומים · סימן פ״ז, כ״ט

לא נפטר משבועה העלה הש"ך לא כמ"ש הסמ"ע דאין דומה שבועה העבר ללהבא דא"כ איך סתם המחבר ורמ"א מה שנאמר לעיל סי"ו במחלוקת ולכן כ' דבעל דעה זו הוא מהר"ם בהג"ה מיימונ' וסבירא ליה דלא חמיר כ"כ ותמה הש"ך דמהר"ם לשיטתו דס"ל היסת בעי נק"ח ולכך לדעתו אינו מועיל ת"כ כמ"ש להדיא הטעם דזהו הוי בלי נק"ח וזהו בעינן נק"ח אבל לדידן דקיי"ל אף היסת לא בעי נק"ח א"כ נפטר בת"כ דמ"ש ונראה דלק"מ דאמת המהר"ם הואיל וס"ל דהיסת בעי נק"ח קושטא דמלתא קאמר דת"כ לא הוה בנק"ח אבל באמת אף דגם היסת לא בעי נק"ח מ"מ אין ת"כ שוה לו ומה בנשבע במקום שצריך נק"ח בלא נק"ח חוזר ונשבע אף דבלי נק"ח שבועה גמורה היא ועובר על לא תשא ומלקין אותו וחייב קרבן שבועה כמו דנשבע בנק"ח ואין בזה הבדל כלל מ"מ הואיל ונק"ח חמיר ליה לאינשי חוזרין ומשביעין אותו מכ"ש ת"כ נגד היסת דהעובר על ת"כ וכי חייב קרבן שבועה או מלקין אותו ומכ"ש לר"ת דשדי ביה נרגא ואמר דאינו אלא כריתת ברית בעלמא וא"כ אפילו לדברי החולקים מ"מ אין כאן מלקות וקרבן שבועה כלל וא"כ אין חומרו כהיסת דהוא שבועה גמורה והגע עצמך לדעת רש"י בכתובות כמ"ש תוס'. שבועת אלמנה בכתובה אינה צריכה נק"ח ומ"מ אמרו להדיא בגיטין לולי תקנת ר"ג לא היתה יכולה לידור והטעם הואיל ונדר קיל משבועה אף דנדר ד"ת ויש בו מלקות ומכ"ש לת"כ דלא מצינו ביה רק סמך מדברי כתובים תקעת לזר כפיך ופשיטא דקיל מנדר ואין ענין לשבועה כלל ולכן ברור לדינא כדברי מחבר ובאמת לולי טעם זה אף דמהר"ם פסק דהיסת בעינן בנק"ח עכ"פ לא נעלם ממנו דעת הגאון והרי"ף דס"ל דא"צ ואיך יחייב לעשות שבועה הא מצי לומר קים ליה כהנך רבוותא אבל באמת לכ"ע אין חומרו של זה כזה ופשוט: