אורים ותומים, תומים · סימן פ״ז, כ״ג

אפ"ה נשבע לו הקשה הט"ז מהא דאמרי' בקדושין דף כ"ח עד היכן ג"ש שיאמר לו השבע לי שאין עבדי אתה ופריך הגמ' הא שמותי משמתי' לי' דתנן הקורא לחבירו עבד מנדין אותו וכו' וא"כ קשה מ"ש זה מהך דאומר גזלתני וכו' והט"ז לא תי' כלום אבל הגאון חכם צבי בהגהת תי' ב' תירוצים חדא שאני עבד דפוסלו בקהל דיש הבדל בין עבד להקורא לחבירו רשע ועוד תי' כי בגזל יש לומר מלוה ישנה יש עליו כי מה שכ' הט"ז דלא אמרינן כן מנסכ' דר"א דחה אותו הגאון הנ"ל וכל תי' שלו אינן מספיקים למ"ש הפסקי מהרא"י והביאו הש"ך בס"ק נ"ז באומר' שהיא נתעבר' ממנו והולידה ממזר הואיל ועיקר תביע' על איסור רק שמסתעף ממנו ממון שחייב לזונו ל"א שבוע' הא אלו עיקר התביע בממון יש כאן שבוע' ולמה הא הוי פסול משפחה ופסול הקהל כמו עבד כנעני ויותר וגם ל"ל מלוה ישנה דהא הוא איסור ומה שנ"ל דמה דאמרי' עד היכן ג"ש היינו לגלגל אפי' בספק כמו בסוט' כמבואר שם בגמ' דאפי' ספק מגלגלין וע"ז קאמר הגמ' עד היכן ג"ש ר"ל עד כמה גדול כח הגלגול וא"כ ודאי איירי בספק וע"ז קאמר אפי' טוען בספק שמא עבדי אתה השבע לי וע"ז פריך הגמ' שפיר דכיון דלא ברי ליה איך יעלה על דעת מספק לטעון על מי שהוא בחזקת ישראל שהוא עבד ושמותי משמתינן ליה כיון דאינו טוענו וודאי ומספק להוציא לעז פשיטא דמשמתין ליה וכן לא יעשה וא"כ אף בגזל או זנות בספק אין להשביעו זולת סוטה דרגלים לדבר וכו' וכן מבואר שם בתוס' ד"ה נאמרה שא"י להשביעו בג"ש שמא גנבת לי אלא דוקא ברגלים לדבר והך דהשבע לי שאין עבדי אתה לאו רגלים לדבר דאל"כ פשיטא: