אורים ותומים, תומים · סימן פ״ז, כ״ב

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

אם אין לו וכו' הקשה הש"ך דהא דין זה מסתע' מדברי הרי"ו דפסק דאין להשביע לאשה היושבת תחת בעלה כיון שאין לה לפרוע וממנו למדו דה"ה לאחר כשאין לו לפרוע ואולם בהך דינא גופא באשה פסק לקמן ס"ס צ"ו דמשביעי' לאשה תחת בעלה וצע"ג ואולם י"ל דודאי מסתבר דברי רי"ו אם אין לו לפרוע מה טיבו של שבועה זה ואם יתעשר ישבע אז רק ס"ל באשה הא פריך הגמ' גבי אשה שחבלה ותזבן כתובתה לנחבל גופי' דאי מחלה תו ליכא פסידא ומשני הגמ' אטרוחי ב"ד בכדי לא מטרחינן הרי דאין הב"ד פוסקים כך דאין הב"ד מטריחים עצמן בחנם והוא זילותא דב"ד אבל אם הנחבל טוען אני רוצה לקחת' בטובת הנאה ואין חושש למחילה וודאי אין הב"ד מעכבי' ע"י וא"כ באשה היא בחזקת יש לה דהא יש לה כתובה ואם רצה התובע נוטלה בטובת הנאה וצ"ע:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.