לא מפקינן כתב הש"ך דבפסקי רקנטי נסתפק חשוד שכנגדו נשבע ונוטל אי תפס שכנגדו ולא רצה לישבע כיצד עושין אי מפקינן אי לא והש"ך כתב מסברא מפקינן ולי נראה להוכיח כן דהא דעת תו' ורא"ש גבי אי פקח בשני חשודים בשטר ומחויב בעל השטר לישבע חייב הלוה לשלם וקשה למה ואי דמוטל עלי לישבע וא"י דהוי חשוד ולכך משלם לו יהיה דיכול לישבע ואין רוצה לא מפקינן מיני' דכאן הא הלוה תפס בשלו והתובע חשוד ומוטל שבועה על שכנגדו והוא תפס ואיך נוציא ממנו אלא וודאי דתפיסה לא מהני ופשוט:
אורים ותומים, תומים · סימן פ״ז, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.