מיניה עיי' אורים ס"ק כ"ה דדעת הר"ן דוקא דתפס מעו' וכתב הש"ך דכן י"ל דעת הרי"ף ול"ק א"כ הא דפי' הרי"ף אם פקח הוא כדי שאם תתפס שתצטרך לישבע ש"ד משא"כ בשבועה דרבנן הא כיון דתפסה מעות בעדים הרי נפרעת כתובתה א"כ תיכף יתבעה בע"א שפרע כבר והרי כאן ש"ד דהפי' דהיא תמנע מלישבע עכשיו ותמתין עד שאותו עד ימות או ילך למד"ה ואח"כ תתפו' ותו לא מצי לתבוע בש"ד דהעד אינו לפנינו להעיד עכשיו בב"ד ולכך אי פקח לא ממתין כלל כי תיכף פורע לה ותיכף תובעה בעד בעודנו חי:
אורים ותומים, תומים · סימן פ״ז, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.