אורים ותומים, תומים · סימן פ״ו, ט׳

בפקדון. ואם השאיל כלי לאחר תוך ימי שאילתו פשיטא דאין להוציא מיד השואל אפילו לית ליה נכסי דליומא מכר הוא ואלו מכרן וכי ב"ח מוקדם גובה אבל אם כתב לב"ח מא"ק גובה אפילו תוך ימי שאילה אבל בדאית ליה נכסים אין לגבות תוך ימי שאלה בכל אופן אבל אח"כ גובה כיון דכלו ימי שאלה ה"ל פקדון והיינו הך דרשב"א המובא בסעיף זה כ"כ הש"ך ובזה תמה על הרמ"א דהגיה על מ"ש המחבר בא"ע סי' ע' סעיף ז' מי שהלך למד"ה והפקיד או השאיל כלים מוציאין מידם למזונות אשתו אך בשואל אין מוציאין עד שיכלה זמן שאלה והרמ"א כתב ואין מוציאין מנכסים שהם ביד אחרים כ"ז שיש בני חורין דבלא כלה זמן שאלה לעולם אין מוציאין ובכלה זמן שאלה לעולם מוציאין. ובאמת שתי תשובות יש בדבר חדא דלפי מה שנראה שם בש"ע הוצאה למזונות אינם על עבר כי אה שתזון מכאן ולהבא כמ"ש מקדם דאין מוציאין רק לששה חדשים וא"כ ליכא דר"נ כלל דהא עדיין לא נתחייב לה ולכך אפילו בפקדון א"מ כל שיש בני חורין דהא לא שייך דר"נ הא חדא אבל שנית והוא עיקר דקשי' ליה לרמ"א מש"ל דהא התם בשאלו בחזקת תם ע"כ איירי בכלה זמן שאילה כנ"ל ומש"ל בישובו ס"ל לדוחק ולכן ס"ל לרמ"א דוקא בהשאיל לזמן דכי כלה זמן שאלה תו לא מצי לשתמש בו הוא דלא הוה מנכסים משועבדים והוי רק פקדון אבל בשאלה סתם דמותר לשמש בו כל זמן שלא יתבענו המשאיל והמשאיל אינו תובעו אין מוציאין במקום שיש ב"ח דהוי משעבדי דהא יכול לשמש בו וה"ל תקנה דאין נפרעים וא"ש דשם איירי דשאלו סתם ולכך ה"ל להדר כנ"ל ולזה נראה דנתכוון הרמ"א בא"ע דכתב ביש לו נכסים ביד אחרים דאיירי בסתם שאלה ויש הבדל בין יש לו לאין לו נכסים וא"ש ובהכי ניחא דלא הביא רמ"א בסי' זה דעת הב"י והסכים עמו בד"מ בהלואה והגיע זמן פרעון דלא דנין ביה אין נפרעין כנ"ל בפרק ו' ע"ש ולפמש"כ הואיל ויכול לשמש בו עדיין מיקרי משעבדי א"כ אף בהלואה אף שעבר זמן הלא כ"ז שאין תובע יכול לשמש ולהתעסק בו וה"ל מלוה ולכך לא הביאו ודוק כי זה נראה נכון לדינא: