אורים ותומים, תומים · סימן פ״ו, ו׳

אין ב"ד נזקקים וכתב הב"י דבהגיע זמן פרעון נזקקים אפילו יש לו נכסים ופי' הש"ך דמיירי דאין המלוה מרויח הזמן לו אבל במרויח הזמן אין נזקקים ביש לו נכסים אבל באין לו נכסים לא מהני הרחבת זמן בעת פרעון ויוציאין מידו ודבריו נכונים בסברא דכל טעם דאין גובים משום דאין נפרעים מנכסים משועבדים ובהגיע זמן פרעון אזדא שעבודא והגע עצמך הממשכן שדה לחבירו במשכנתא דסורי' עד י' שנים וכי קרוי' במשלם י' שנים נכסים משועבדים ואף זה כמוהו דהא לא משעבדי בידו אלא דקשה דהא כל ראיה שלהם מהך דשאלו בחזקת תם וכו' דלא אמרי' דמשתעבד מדר"ן רק בדלית נכסי לבעל השור והא התם ע"כ כבר כלו ימי שאלה דאל"כ איך תפסו ב"ד לשורו של שואל דהא מועד הוא ולא משתעבד השור יותר משאר נכסים של המשאיל ואיך יתפסו ב"ד ממנו לאבד ולהחזיק תשמישו ועוד איך יטעון אי מהדרת לי הוי מעריקנא איך יהיה חיוב עליו להדר תוך ימי שאילה הא קנוי ליה זמן הלה ומה נ"מ לו בפסידא דמשאיל כל ימי השאילה קנוי' לו וע"כ דקושי' הגמרא הוא דהא סתמא קתני אפילו בדכלו ימי שאלה כמו דפריך הניחא וכו' מ"מ לא קרוי משועבד בדר"נ רק בדלית נכסי למשאיל וזה סותר למאי שכתב הב"י וש"ך ודוחק לחלק דכי אמר הב"י דוקא בקובע זמן לפרעון והגיע זמנו דאז הוי כגובה מב"ח אבל בהלואה סתם לאחר שלשים יום אף דנתן לתבוע בכל עת מ"מ כ"ז שלא תבעו המלוה הוי משעבדי ואין גובין ביש בני חורין וא"כ בב"ק איירי בסתם שאלה שכל זמן שאין המשאיל תובע משתמש בו ואלו אמת זה הסברא גם מר"ן לק"מ דגם שם בכתובה אין קביעת זמן כלל אלא דדחוק בסברא דמה שנה דסוף כל סוף לא שיעבד לו המעות יותר רק לזמנו הוא דהיינו למ"ד יום ודוחק לומר דלעולם שם בב"ק איירי תוך זמן שאלה והא דטוען המשאיל ה"ל להחזיר לי היינו דהייתי נותן לו שור אחר כדמותו וצלמו לתשמישו ובכה"ג במקום פסידא דמשאיל אין השואל יכול לעכב וכן הב"ד דתפסו לבקשת הניזק איירי בזה אופן דניזק נותן לו שור אחר לתשמישו וצ"ע: