אורים ותומים, תומים · סימן פ״ה, ד׳

ויש מי שאומר דל"ש וכו' הרב הש"ך תמה על רמ"ה בזה דהא משנה שלימה היא וח"א זה גובה וזה גובה והא דאוקמינן בגמרא ביומא דמשלם זמן הוא לר' ששת אבל לר"נ דכוותי' קי"ל משמע בגמרא דא"צ לזה וצ"ל או כתי' הרז"ה או כרמב"ן דלמה לא קשי' לר"נ ועכ"פ הדין דין אמת דלא יפסיד שטרו והניחו בצ"ע. ונראה דלק"מ דודאי קשי' ליה לרמ"ה קושית הרז"ה ורמב"ן ומחברים דהך קושי' דפרכינן לר"ש אי בתוך זמנו מ"ט דאדמון ואי לאחר זמנו מ"ט דחכמים לר' נחמן נמי קשה. ותירוצו של הרז"ה לא ניחא ליה מטענות שטען עליו הרמב"ן וכמש"ל וגם בתי' הרמב"ן דמיירי באתרא דכתבי שטרי והדר יהבי זוזי ולכך אין טענה היה לך לגבות לא ס"ל. כמ"ש הש"ך באריכות לכן ס"ל כך דבעה"ת נסתפק אם שטרו של שני נדון כשובר או לא ובירושלמי סוף כתובות משמע דתלי' במחלוקת ר"ש ור"נ דאמר לר"ש דס"ל כל אחד עומד בשלו אם אחד מחל חובו מ"מ אין השני גובה שטרו דה"ל מתחילה כשובר וכן אם אחד בשטר וא' בע"פ אין אותו בשטר יכול לוף משעבדי דה"ל שוברו בצדו משא"כ לר"נ דס"ל זה גובה וזה גובה זה שלא מחל שטרו גובה וזה שמחל אינו גובה והמלוה בשטר גובה משעבדי ולא השני ע"ש הרי דס"ל לר"ש כל שטר של א' נדון כשובר לשטר השני. אך בגמרא דידן לא משמע כן דהא רמב"ח מוקי ליה למתניתין אליבא דר"ש ביתמי דהחי אין גובה מיתומים ויתומים גובים מהחי ע"ש בגמרא ואלו נדון כשובר איך יגבו יתומים מן החי הא שטרו של אביהם נדון כשובר וכבר בטל שטר שבידם ועכצ"ל דאף לר"ש לא נדון כשובר. והנה בהא דאמרינן בגמרא דס"ל לאדמון לא עביד אינש דיזיף ליומא והיינו דשוי' נפשיה עבד לוה וכמ"ש רש"י היינו אם השטר אין נדון כשובר אבל אם נדון כשובר הרי לא משוי' נפשיה בשטר ההוא כלל לעבד לוה דהא שוברו שהוא שט"ח של השני בידו ומה נ"מ בנוסחא אם נכתב פלוני לוה או פלוני פרע הרי נדון כשובר. וא"ש דבס"ד ס"ל לגמרא כירושלמי וא"כ לר"נ ידע התי' דמיירי ביומא דמשלם זמנא ופליגי כמבואר בגמרא ולאדמון לא משים נפשי' עבד לוה בשביל חד יומא דלר"נ לכ"ע אין נדון כשובר אבל לר"ש פריך שפיר דל"ל דפליגי ביומא דמשלם דמ"ט דאדמון הא לא משוי' נפשי' כו' דנדון כשובר ומשני הגמרא דאף לר"ש ניחא וכסוגי' גמרא דידן דלר"ש ג"כ אינו נדון כשובר ופליגי ביומא דמשלם אי שויא נפשיה כו' או לא וא"ש. ולפ"ז לדינא אף לר"נ כל מחלוקת חכמים ואדמון היינו ביומא דמשלם אבל אח"כ לכ"ע הפסיד שטרו והן הן דברי רמ"ה דמיירי בתר יומא דמשלם כמבואר בטור וש"ע דביומו כל אחד יעמוד בשלו וס"ל לכ"ע מפסיד ולק"מ ודו"ק כי לענ"ד הוא פי' פשוט ומרווח: