אורים ותומים, תומים · סימן פ״ה, א׳

וי"א שהוא נאמן הש"ך תמה איך יהיה נאמן מזויף כשעדים מקיימים אותו ולכך דחק אף דברש"י ור"ן נזכר להדיא שהלוה טוען מזויף הוא לאו דוקא ועיקר טענה פרוע. ודבריו דחוקים בכוונת רש"י ור"ן ונראה דלא מיירי הם בקיום שעדים מעידים שזהו חת"י בבירור רק קיום ע"י דמיון וכבר כתב הש"ך גופי' לעיל סי' מ"ו וס"ט בדעת הגאון בכת"י וכדומה שקיום דאורייתא אין לסמוך על קיום כזה דהוא רק דרבנן וכ"כ התו' כתובות דף צ"ב ד"ה דינא דבשטר שנפל לא סמכינן אקיום כזה הואיל ואיתרע ואין לך ריעותא גדול מזה שהיה לו לגבות משטרו ולא למכור שדהו והרי זה יותר ריעותא מנפל וגם בריעות' הזו ודאי קיומו תורה ולכך לא מהני קיום כזה. כמ"ש ש"ך בכמה דוכתין. ולכן הטור שהשיג לעיל בסי' ס"ט אהגאון וס"ל דאף בכת"י מהני קיום של דמיון אף כאן חולק וס"ל דוקא בטוען פרוע ולא בטוען מזויף וא"ש ולק"מ: