נשבע הלוה היסת וכו' הקשה הש"ך לפי מ"ש הרמ"א בסימן הקודם די"א דאמרינן מגו להוציא והוא דעת הרמב"ן וסייעתו דהך הלכה כר"י בזוזי היינו בשטר בלתי מקוים אבל במקוים אף להוציא אמרינן ואם כן לא ה"ל לרמ"א לסתום פה בדברי מחבר רק לפרש לדעת י"א דוקא בשטר בלתי מקוים. ונראה דודאי דברי הרמב"ן ודעתו דחוק למאוד כמש"ל בריש כללי מגו רק לעיל הביא דעתו לצירוף וסניף דבתנאי בלא"ה יש לפקפק כיון דשטר מעליא מסייע ליה וכמש"ל באריכות ולכך בצירוף הך סברא וסברת רמב"ן משויה ליה ספק ולכך הביאו לספק אבל כאן השטר ודאי חספא בעלמא אין סברת הרמב"ן לחוד מספיק להביאו כי הוא דחוק וכמש"ל בכללי מגו באריכות:
אורים ותומים, תומים · סימן פ״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.