אורים ותומים, תומים · סימן פ״ג, א׳

יכול לומר אחר כך וכו' עיין אורים ס"ק ג' מ"ש בשם הש"ך והאמת אתו שכך דעת הרשב"א בתשובה באמת דהלוה יטעין אני זכיתי בה תיכף ולא היה דעתי לזכות להנשלח לו ועיין בתשובת מהר"א ששון סימן רכ"ז שהעתיק תשובה זו באריכות וע"ש אבל דעת הש"ך שאפי' מסרו בעדים וא"ל הולך לפלוני וזהו אינו נראה כלל דהא כיון דקי"ל הולך כזכי וה"ל כאומר זכי לפלוני והלה קבלם בשתיקה איך נאמן לומר אני זכיתי בה תחילה וילפינן ליה מהך דראה מציאה וכו' הא שם מבואר בטור וש"ע סימן רס"ט דאם אמר זכה לי במציאה ונטלה בשתיקה ואמר אני זכיתי בו א"נ דשתיקה כהודאה וע"ש בב"ח ומה לי שהוא אומר זכה לי או שראובן אמר זכה ללוי ונטלו שמעון בשתיקה הרי זה זכה לו ואינו נאמן לעצמי זכיתי ובפרט שרשב"א למד כל דינו מהך דאני זכיתי בו תחילה ושם מבואר דבאמר זכה לי דאינו נאמן ועיין תשובת מהר"א ששון סימן רכ"ז הנ"ל שפקפק גם כן בהך דינא של תשובת הרשב"א הנ"ל אבל לא נתעורר במ"ש מדברי הטור הנ"ל והש"ע ולכן נראה דכיון דכתב הטור דאינו נאמן משמע דמכח נאמנות אתינן עליו סבירא לי' לרשב"א ס"מ כשנעשה המעשה בעדים דליכא מגו בזו אמרינן שתיקה כהודאה ולא מהני אמתלא כלל משא"כ עובדא דרשב"א מיירי בנתנו בלי עדים דיש לו מגו דלהד"ם ואם כן נאמן לומר דעתי היה לזכות בו תחילה במגו דלהד"ם ולא הוי חזקה אלימתא דנימא ביה מגו במקום חזקה ל"א ועיין בכנה"ג סימן קכ"ה בהג"ת ב"י אות ה' שהביא להדיא בשם תשובת הגאונים דאם נתנו בעדים דא"י לזכות לעצמו כי כבר זכה בו ליהודה והדברים מבוארים כמ"ש וכל דברי הגאונים דברי קבלה: