ואם א' אומר ע"ת כו' כתב הש"ך בשם הר"ן דע"א אומר פרוע אפי' באין כת"י יוצא ממ"א אמרי' תרווייהו בשטר' מעליא מסהדי וה"ל חד כו' עכ"ל אבל מדברי הרמ"ה שהביא הטור בסימן מ"ו מוכח דגם בפרוע בטל השטר ומ"מ נראה דאף רמ"ה לא אמר אלא כשאין כת"י יוצא ממ"א אבל אם יוצא ממ"א לא מסתבר לומר שיהיה נאמן וכו' דא"כ מצינו ע"א קם בממון וכו' עכ"ל ולא הבנתי דבריו דמה דתלי בסברא בכת"י יוצא ממ"א דאין נאמן תמהני משנה שלימה היא ע"א מעיד שפרוע תשבע ואמרי' דהוא רק כדי להפיס דעת ומה לי אותו עד ומה לי עד אחר כיון שכ"י יוצא ממ"א ובפרט לענין פרעון דאין ענין לעדותו כלל ובאין כת"י יוצא ממ"א ג"כ הדין כר"ן דאין נאמן לומר פרוע הוא לבטל השטר רק זוקק לשבועת המשנה ואין כאן מגו דהיה שותק ולא מקיים כתב ידו דמה בכך ה"ל שטרא בע"א שהוא עד השני ויהיה הלוה צריך להכחיש העד וזה אינו רוצה ואי יודה הא תו אינו נאמן לומר פרעתי כדלעיל סי' נ"א בע"א בשטר ולא שייך לומר הא הטעם דהוי משאיל"מ וכאן יש לו עד מסייע במקום דאמרי' משאיל"מ לא מהני עד מסייע וא"כ הו"ל מגו להכחיש העד ומ"ש הש"ך ראיה מרמ"ה הרמ"ה לא כתב רק ע"א אומר פרוע וא' אומר אינו פרוע דלא אמרי' אין דבריו של הא' במקום שנים וכוונתו דזקוק לשבועת המשנה ולא תימא הואיל וע"א מכחישו ה"ל עד מסייע וכמש"ל בסי' מ"ו בטעמו של רמ"ה אבל לא כתב דמבטל שטרא. ועוד י"ל רמ"ה ס"ל כדעת רשב"א החולק בסי' נ"א וס"ל ע"א בשטר יכול לומר פרעתי א"כ יש לו מגו דשתיק והי' הלוה נאמן דפרע אף עכשיו נאמן דפרע אבל לדינו של הרמב"ם לעיל סי' נ"א ודאי דאינו נאמן ומיהו אפשר אפילו לדעת הר"ן נאמן לומר פרוע הוא שלא לגבות ממשעבדי דלגבי משעבדי יש לו מגו דשתיק ואי דיהיה מלוה בשטר בע"א הא לא ניתן לגבות ממשעבדי ואי דאמרינן דהך עד נתכווין שאפילו מב"ח לא יגבה ולכך העיד שפרע עיין לקמן בכללי מגו אי הוי מגו כה"ג ע"ש: להיות כי הש"ך קבע בסוף ס"ז כללים לדיני מגו כי גם הד"מ וסמ"ע כתבו בס"ז קצת ד"מ והרב המאסף בעל כנה"ג אשר היה אחריו בזמן הוסיף בסימן זה ללקט בשושנים דברים מהמחברים בעלי תשובות וספרים קדמונים דינים רבים בעניני מגו ואמרתי להביא דבריו בסדר סמני' שקבע א' לאחת בקצרה כי בדבריו נכללים כל הדינים שלקט הש"ך ולכתוב בצדו מה שנר' לענ"ד אם כעוזר ואם כדוחה ופעם כטוען ופעם כמפרק מה שיש בו מקום ובה' נעשה חיל כי בו בטחתי הוא יאיר עיני במאור תורתו למען שמו:
אורים ותומים, תומים · סימן פ״ב, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
