מחלת וכו' יש להקשות הא כל מה דמצי הוא לטעון טענינן ליתמי ואפי' מה שאין הוא יכול להטיל שבועה כמ"ש התו' שבועות דף מ"א ד"ה וכי מה כו' וא"כ לפ"ז אם הוא יכול לטעון מחלת לי אף ליתמי נטעון אולי מחל ואם כן מה מהני הא דאמרי' וקי"ל בתוך זמנו של שטר נפרעין מיתמי שלא בשבועה דלמא מחלו ללוה ובענין מחילה אין הבדל בין ת"ז לאחר זמנו וצריך לומר דהוא מילתא דלא שכיח לגמרי רק אם טען נאמן אבל לטעון ליתמי הואיל ולא שכיח לגמרי לכ"ע לא טענינן ליתמי והא דאמרי' בא"ע באשה שנשבעת על כתובה דצריכה לישבע שלא מחלה הוא ע"י ג"ש. או אפשר לומר דאשה לגבי בעלה דמקרבה דעתה לגבי' לכ"ע יש לחוש למחילה ובזו יש ליישב מה שהקשה התו' למה אלמנה צריכה שבועה הא ה"ל תוך זמנו דלפמ"ש עדיין יש לחוש דלמא מחלה לכתובה וצריכה שבועה ומגלגלין נמי שלא נפרעת ותפסה צררי ולתי' זה נסתר מ"ש התוס' דבמת פתאום לא שייך צררי וא"צ שבועה דמ"מ צריכה שבועה דלמא מחלה וצ"ע והארכתי בא"ע כי בגוף הכתובה אפשר דל"ל דמחלה דהא אסור להשהות בלי כתובה וא"כ קושי' התוס' אם אין לה רק מנה ומאתים למה צריכה לישבע:
אורים ותומים, תומים · סימן פ״ב, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
