אורים ותומים, תומים · סימן פ״ב, ב׳

ואם אח"כ מצא וכו' הב"ח בספרו וכן בתשובה שלו סי' ך' פסק דאם כבר נשבע דפרע ואח"כ מצא עדים לקיימו מ"מ כבר נפטר כיון דאין עדים מעידים בבירור דלא פרע ולכך יכול לומר איני נשבע עד שתקרע השטר אבל בטוען מזויף באמת א"י לומר קרע השטר ואם אח"כ נתקיים הרי הוא מוכחש מעדים וחייב לשלם והרב הש"ך וכן הט"ז השיגו עליו ע"ש ואני מוסיף לשאול לשיטת הב"ח איך נאמן דהוא פרוע במגו דמזויף מה מיגו איכא הלא ידע בנפשו דאינו מזויף וא"כ ודאי דיש לחוש דימצא עדים לקיימו א"כ הלא יותר טוב שיטעון פרוע דאף דבאו עדים מכל מקום כבר נפטר משא"כ אם יטעון מזויף ויבאו עדים יצטרך לשלם א"ו דליתא לדינו והנכון כש"ך וט"ז ואין להקשות אף לשיטתם מה מיגו יש דירא דיבאו עדים וא"כ אם יטעון מזויף יהיה מוכחש מעדים ויהיה חשוד אבל בטוען פרעתי אף דיתחייב לפרוע מ"מ לא יהיה מוכחש מעדים די"ל דיכול לטעון א"י אם שטר זה אמת ומספק גם כן לא גבינן ולא יהיה מוכחש כלל וכן כתבו התוס' גבי עדים דלא הוי מגו דבי תרי די"ל שתקי והיינו אם ישאלו להם הב"ד אם זה כת"י יאמרו לא ידענו.