אורים ותומים, תומים · סימן פ״ב, א׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

אמנה וכו' כתב הש"ך ס"ק ב' דאפילו דאמר דעדים ידעו שהוא אמנה ומשוי' נפשייהו רשעים מכל מקום נאמן הלוה במגו דמזויף אף שיאמר דעדים גופיה ידעו מזה והביא ראיה מדברי נ"י דנאמן לומר קטן הי' וא"צ להביא ראיה מנ"י כי הוא מגמ' שם כתובות דף י"ט מוכרח בהא דאמר ר"ה האומר שטר אמנה הוא א"נ ומוקמינין ליה דאמר לוה. ורב ס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו. ולמה לא מוקמינן ליה דאמר שטר אמנה ועדים ידעו מזה וא"כ לכ"ע אינו נאמן ואצ"ל דוקא כמ"ד דא"צ לקיימו ודוחק לומר הואיל בלא"ה רב ס"ל כן להלכה וע"ש בתוס' ועכצ"ל דבכה"ג למ"ד צריך לקיימו נאמן והדבר מוכרח:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.