אורים ותומים, תומים · סימן פ״א, ז׳

ש"מ וכו' כתב הב"י אפילו עמד א"י לטעון משטה הייתי וחייב לשלם והרב הש"ך השיג די"ל דליתמי לא טענינן דהוא מילתא דלא שכיח לגמרי אבל אם הוא עומד וטען ברי דהייתי משטה למה לא יהיה נאמן דאל"כ הא דהוכיחו התוס' ופוסקים דאף דלא טענינן ליה טענת השטאה ליתמי טענינן דאל"כ מה קמבעיא הגמ' אי אדם משטה בעת מיתה ולפי הנ"ל הא אין כאן הוכחה די"ל דמספקא ליה אם עמד וטען להשטות נתכוונתי עכ"ל ותמהני איך העלים מדברי בעה"ת שער מ"ב ריש חלק ב' דכתב וז"ל והיכי דהוי ש"מ שהודה אין צריך א"ע כדגרסינן בפג"פ בעי רבא ש"מ שהודה וכו' ואסקינן אין אדם משטה בשעת מיתה ואין צריך לומר א"ע וכו' וכן הלכה והכי נמי ש"מ שהודה אין יכול לחזור בו אם עמד כדאיתא בפ' ג"פ דלא הוי דרך מתנה אלא דרך הודאה ולא מצי למהדר אע"פ דלא אמר א"ע עכ"ל הרי דכ' סתם דא"צ לומר א"ע ולא מצי הדר ביה אם עמד וקשה הא יכול לומר להשטות נתכוונתי וש"מ דלא מצי אמר כן. ואלו הדין כמ"ש הש"ך איך סתם דלא מצי הדר ביה הא יכול לבטל הודאתו מכל וכל ולומר בדרך השטאה אמרתי וכן כתב הנ"י בפ' מ"ש באיבעיא ש"מ שהודה דהספק אי מצי לטעון שלא להשביע נתכוונתי ופשטינן דאם עמד אינו חוזר ע"כ ש"מ דלא חיישינן דלהשטות נתכוון וכן כתב הרמב"ן במלחמותיו סוף ב"ב דאם טענו משטה היה אין שומעין להם וע"כ בברי דאי בשמא מה לשון ואם טענו הל"ל דאין טוענין להם אלא הכוונה דטענו בברי ומ"מ אינן נאמנים וה"ה לגבי' אם עמד ובזה מיושב קו' שהקשו אחרונים וכתבם הש"ך בדוכתי טובא לשיטת האומרים דאפילו בשתבעו ליה יכול לומר שלא להשביע עיין בש"ך ס"ק מ"א א"כ הא דבעי הגמ' ש"מ שהודה אי אדם משטה בשעת מיתה דמה נ"מ הא טענינן ליתמי שלא להשביע ואי אמר א"ע אף טענת משטה לא מצי טעון. ולפי הנ"ל ניחא דמספקא לן אי עמד וטען להשטות נתכוונתי אי אין אדם משט' בעת מיתה אינו נאמן אף דיש לו מיגו דהשבעה ה"ל מיגו במקום חזקה. ואי אדם משטה נאמן וכן נ"מ אי טען להד"ם דלגבי השטאם ה"ל מילי דכדי לא דכירי אבל לגבי השבעה הוחזק כפרן כמש"ל ע"ש וא"ש. ובגוף קושית הש"ך כבר קדמו הג"מ להקשות כן וע"ש מה שתירץ ועוד י"ל דהא זה ש"מ וכל רגע מוכן למות וא"כ אי ס"ד דאי מת חייבים יורשים לשלם ולא טענינן להו להשטות נתכוון א"כ איך ס"ד דכוון להשטות שטות כזו ודאי לא יעשה דפתאום ימות ויבא זה ויקח מיורשיו כפי מאמרו ויהיו נספים בלי משפט כלל ואיך ישטה כן ואם כן אף בעמד ואומר שכוון להשטות לא מהימן בשום צד כמ"ש דאיך ישטה והוא מוכן לקברות וישלמו בניו ואין כאן מקום ספק כלל. וע"כ דטענינן לבניו ושפיר י"ל משטה הייתי דאף דימות לא ישלמו בניו. וכן מוכח מדברי ראבי"ה מ"ש בהג"ה דאם אחרי' הודו לו ג"כ הדין אין אדם משטה ונלמוד מהא דש"מ שהודה ואילו הדין שם דהוי מילתא דל"ש ואי טען כן נאמן קשה הא אחרים חיים וקיימים וטוענים להדיא להשטות נתכוונו ולמה יגרע כחם מש"מ גופיה לשיטת הש"ך אלא וודאי דהוי כאומר אתם עדי' וכ"כ ראב"י להדיא דהוי כאומר אתם עדים ואין אחר אמירת א"ע כלום וברור: