אורים ותומים, תומים · סימן פ״א, ו׳

י"ל משטה וכו' ואפי' אי אמר אתם עדים לא מהני דמהר"ם מדמה זה להא דאמרינן טול דינר והעביריני או טול מאתים וחלוץ דיכול לומר להטעותך הייתי מכוון דבלא"ה חיוב עליך ושם אפילו א"ע לא מהני ולכך אף דמשמע מדברי מהר"ם בתשובה הנ"ל דאלו היה קנין היה מתחייב וכ"כ הש"ך ס"ק ו' גם זה במחלוקת שנויה דבא"ע סי' קס"ט סנ"א פסק הש"ע כמ"ש רשב"א גבי חליצה מוטעת דאפילו שטר או קנין לא מהני ע"ש ואם כן ה"ה הכא דהא מהר"ם בתשובה מדמה אותו להדדי אם לא שהשליש מעות ביד שליש דאם ילמוד עם בנו שיתן לו דמחויב ליתן כמ"ש שם הש"ע בסי' קס"ט גבי חליצה. ועיין לקמן סי' קכ"ט מ"ש דנראה דהרא"ש חולק ארשב"א וסבירא ליה דקנין מהני וכן נראה מתשובת מהר"ם הנ"ל ולכן ספיקא דדינא היא. אמנם מ"ש הש"ך אפי' דלא שייך הך טעמא דלעיל דדמי לחליצה כנ"ל מ"מ לא מתחייב בא"ע אם לא היה מתחייב מקדם אע"ג דקיי"ל לעיל סי' מ' כרמב"ם דהאומר חייב אני לך ואמר א"ע מתחייב אעפ"י שלא היה חייב כלל היינו בלי תנאי אבל בתנאי א"י להתחייב רק בעינן קנין לא נר' דאפילו התוס' והרא"ש דסבירא להו בעלמא דלא כרמב"ם דא"י להתחייב בא"ע רק בעינן קנין או שטר מודים באומר לחבירו עשה כך ואתן לך כך וחבירו עשה על פיו דמתחייב ושכיר הוא בא בשכרו וכ"כ התוס' יבמות דף ק"ו והרא"ש דבדבר שאין שומתו ידועה צריך ליתן מה שפוסק לו אם יעשה דבר ולא שייך טענת השטאה כלל וא"צ קנין ושטר כלל וכ"כ הרמ"א לקמן ס"ס רס"ד ומהר"ם גופי' בתשוב' זו לא נתן טעם רק דדמי לטול דינר והעביריני דבלא"ה מחויב ללמוד אבל זולתו לא וזה פשוט ואפילו א"ע אין צריך דעל דבורו עשה חבירו מעשה וזה ברור ופשוט: