אורים ותומים, תומים · סימן פ״א, ד׳

אלא להד"מ וכו' כתב הש"ך דבזה אפילו לא טען כשבא עדים והעידו שאמר כן לשטות נתכוונתי מ"מ אנן טענינן דהוא מילי דכדי ולא זוכר אם אמרו כלל וא"צ לטעון והנכון אתו כדעת רוב מחברים אבל הנ"י בפז"ב כפי מ"ש בפירושו הגי"ת כתב דרש"י ור"ח ס"ל דצריך לטעון אף בטוען להד"מ ע"ש ולא ידעתי אי' מקומו דנרמז כן ברש"י דס"ל כן דלא מצאתי כן כלל ברש"י ואולי י"ל דדייק ליה הואיל ורש"י פי' במשנה הוא אמר שחייב לו לא אמר כלים עד שיאמר בפנינו הודה לו ופירש"י הטעם דיכול לומר שלא להשביע עצמי הודיתי ולא פי' משום די"ל משטה הייתי בך כדאמרינן עלה בגמרא אהך בבא דמשנה וצ"ל דלשון לא אמר כלום משמע דאין בעדותו שום תועלת ואלו מחמת השטאה הא יש תועלת בעדותו בשלא יטעון משטה יצטרך לשלם ועכצ"ל דחיישינן להשבעה ואנן טענינן לי' ואין בעדותו שום תועלת וצ"ל דמשנה איירי בהך גוונא דשייך השבעה כגון דלא תבעו וכו' וקשה דכיון דצ"ל דמשנה לאו סתמא בכל גוונא איירי נימא דמיירי דהלה כופר וטוען להד"מ כסתמא דמלתא מדאיצט' עדים וא"כ א"ש דל"א כלום משום השטא' כנראה מסוגי' דגמ' ואין תועלת כלל בעדותו דאנן טענינן ליה אלא ש"מ דס"ל דאף בזו צריך לטעון ולכך הוצרך רש"י לפרש במשנה דאיירי בהך גוונא דשייך טענת השבעה ואנן טענינן ליה. או י"ל דדייק ליה מהא דפירש"י הוחזק כפרן ואינו נאמן בשבועה דמה ביקש רש"י בהך מילתא שבועה הל"ל סתם ואינו נאמן אלא בא להורות לאידך מ"ד דפליג וס"ל דנאמן דמילתא דכדי לא דכירי אינשי שבועה עכ"פ צריך דכוון להשטות ולכך מפרש כהך מ"ד דא"נ בשבועה וש"מ דלא טענינן ליה דאם כן שבועה מה עבידתא ודוק אך להלכה רוב פוסקים סבירא להו כדעת הש"ך: