אורים ותומים, תומים · סימן פ״א, ג׳

שהוא כדבריו וכתב הש"ך ס"ק ב' לא טען ברי שחייב לו א"י להשביעו דה"ל טענת שמא ואין משביעין מספק ולדבריו לא ידעתי א"כ מה קמ"ל הרא"ש ומרדכי בשם ר"ס גאון דמשביעין אותו היסת בממ"נ אי לא טען ברי שאתה חייב לי הא אין כאן שבועה לדעת הש"ך ואי דטען ברי שאתה חייב לי הא בלא"ה צריך לישבע היסת דאינו חייב והלה יכול לגלגל כל מה שירצה ואפילו שאין עבדי אתה. ודוחק לומר דהיא גופי' קמ"ל דאם לא כוון להשטות אף דאינו חייב מ"מ צריך לשלם כמ"ש בס"ק הקודם דא"כ ה"ל להודיענו דין זה אבל מ"ש דיכול להשביע הוא ללא צורך ובפרט בדברי הרא"ש דכתב דמסתברא דלכל מילי תקנו רבנן היסת א"א לפרש זה כלל והקושי' במקומו בממ"נ כמ"ש וכן בתשובת מיימנ' לס' משפטים סימן ס"ד בא' שנדר לחתנו ללמוד עם בנו וכו' כתב מהר"ם דא"י להשביעו דכיון להשטות כמ"ש ר"ם גאון דמשביעין היסת דהתם אם הוא לא טען אנן לא טענינן לי' וכו' ע"ש וקשה הא ה"ל טענת ספק אי כוון להשטות ולא היה חייב לו כלום ולסברת הש"ך אין כאן שבועה כלל אפילו לדעת ר"ס גאון אלא ברור הואיל ואמר בפיו מלא שחייב לו וזה שכוון להשטות ה"ל דחי' בעלמא הוי זה יותר רגלים לדבר מסלע שנפל משתים ולכ"ע יכול להשביע על כך ובכה"ג תקנו היסת וע"ז צריכין אנו לעדותו של הגאון דכך הלכה. ומ"ש הש"ך ראי' מסי' ע"ה בטוען שמא אתה הודית לי שחייב מנה ולא אמר א"ע דאין יכול להשביעו אמת מקורו הוא מבעה"ת שער נ"ו בשם ראב"י והוא גופיה ס"ל שם דאף על סלע שנפל א"י להטיל היסת כלל. וא"כ לשיטתו אזיל אבל מ"מ על מחבר וטור קשה. ולכן צ"ל דלעיל מיירי דהוא תובע הודית לי ולא אמרת א"ע והלה כופר ואמר להד"מ א"כ אין כאן היסת דאף ביודה אין כאן ודאי ממון דאולי יטמון לשטות בך נתכוונתי והוא א"י דחייב לו ויהיה פטור מממון ולא יתחייב רק היסת א"כ אין על זה היסת בכופר ואמר להד"ם דמה ישבע אי ישבע להשטות נתכוון הא קאמר להד"מ ואי דישבע להד"מ אף דיודה אין כאן ודאי ממון וכן משמע הלשון שם דכופר הכל ועמ"ש סי' ע"ה בתומים ס"ק ט"ז: