אורים ותומים, תומים · סימן פ״א, ל״ז

וה"ה למוחל וכו' ואין להקשות לפי מה דפסק המחבר לעיל ס"ד דבתופס משל חבירו א"י לטעון שום טענה א"כ כ"ש אם מוחל וא"כ הך דינא ללא צורך ומזה קצת ראיה לכאורה לפי' של ע"ש שם דצריך לומר להדיא אני תופסם בשביל מנה שבידך וא"כ כאן במוחל א"צ זה ודינו של זה לא כשל זה אך באמת אין כאן ראיה חדא לפמש"ל עיקר טעמו של תפיסה דמהני דה"ל כמוחל ואם כן צריך הש"ע להודיענו עיקר הדין ושרשו על מה אדני' הוטבעו אף גם דכאן איירי דחייב לו מנה במשכון והמשכון ביד המלוה והוא מוחל לו החוב א"כ תפיסה ליכא לגבי לוה דהא יש לו למלוה משכון אמנם כיון דבמחילה לא מצי אמר משטה וכדומה חל מחילה ופקע שעבודו וצריך להחזיר לו משכונו מנה אין כאן משכון אין כאן וטובא קמ"ל: