אורים ותומים, תומים · סימן פ״א, ל״ח

ואצ"ל כתבו עיין מש"ל סי' ס"ה ס"ק כ"ט בתומים ומתוכו יתברר מ"ש הש"ך כאן בס"ק ע"ד דהשיג על הב"י דכתב דמדברי הרא"ש בפ"ק דב"מ גבי מצא שובר נלמוד דא"צ לומר כתבו דס"ל במחילה אפילו לא מטי לידו וכתב הש"ך דמשם אין ראיה די"ל דאמר כתבו דלפמש"ל מוכח דאין מחילה תלי' כלל בשטר דאי תליא איך מחזירין שובר דלמא בין כך מכרה כתובה ונתבטל השובר והוי חספא בעלמא ומה לי דלא אמר כתבו או אמר ונתבטל השובר סוף כל סוף הרי אין כאן כתיבה אף דחל מחילה אלא ש"מ דלא נ"מ בכתיבה דכיון דחל ממילא מחילה ולכך מהדרינן גוף השובר דלא נ"מ דאינו אלא לראיה ומוכח שפיר ובזה א"ש דלא קשה הא הרא"ש לא כתבו שם רק לאביי דס"ל עבחז"ל ואנן לא קיי"ל כאביי ואיך פסקו בש"ע אבל לפמ"ש ניחא דלא יליף משם רק הך דינא דהיכי דחל מחילה אף דכתיבת שובר הוא חספא מ"מ מחזירין ואם כן ה"ה לדידן במוחל להדיא דכותבין שובר אף דלא צוה ואין כתיבת השובר מעלה או מוריד. אלא דהא קשיא איך יכתבו שובר בלי צווי המלוה הא ה"ל מפיהם ולא מפי כתבם וכבר עמדו התוס' בזה ב"ב דף ל"ט ע"ב ד"ה מחאה כו' איך יהיה מחאה בלי צוה ניתן לכתוב הא ה"ל מפי כתבם וע"ש שתי' דהיה תקנת חכמים וכו' וזה לא שייך בשובר ונראה דהרא"ש ובעה"ת אזלי לשיטתן דס"ל דלענין עדות א"צ בשטר כתבו כמבואר לעיל בסי' ל"ט ס"ג בהג"ה וכפי מש"ל באריכות דדעת הרא"ש דהא דצ"ל כתבו היינו לענין שיהיה מלוה בשטר אבל לענין בע"פ אצ"ל כתבו והוי ליה עדות גמור כהנ"ל אבל לפי החולקים וס"ל דאפילו מלוה בע"פ לא ה"ל כלל דה"ל מפי כתבם וכמש"ל וכמ"ש התו' במחאה א"כ צ"ע למה לא יצטרך לומר כתבו דאל"כ ה"ל מפי כתבם וע"ל סי' נ"י בסופו: