אורים ותומים, תומים · סימן פ״א, ל״ד

אבל מה שנתן נתן כתב הרב ב"י דזה חולק אדעת הראב"ד לקמן בסעיף למ"ד דאפי' נתן לשם רווח יכול לומר להשטאה נתכוונתי ותי' הש"ך בס"ק ע"ח דשאני התם דמוחזק של חבירו בידו ולדבריו אם זה תפס משל חבירו יכול לומר בשביל מה שהיה נתתי לה בדרך השטאה אני תופסו. אבל י"ל חילוק אחר דשם יכול לומר מה שנתתי לך אף דאמרתי בתורת רווחי' משטה הייתי וכוונתי לקרן אבל כאן איך ישטה ויתן לו מעות מה שאין בו צורך ולפ"ז אף כאן בטוען סטראי נינהו גם כן נאמן לשיטת הראב"ד ויכול לומר נתתי לך מה שאני חייב לך ממקום אחר. אבל אפשר לומר דאפי' הראב"ד מודה בזה כי שם לא מצי לטעון המלוה ברי שהיה רווחים כי מנא ידע רק מפיו חי שאמר שהיה רווחים וא"כ הוא טוען צחקתי בך ואח"כ איך יחזיק במעות שלו מספק הא תפיסה מספק לא מהני משא"כ כאן דטוען ברי אתה חייב לי וע"ז פרעת לי מקצת פשיטא דיכול לתפוס והודאתו הוי הודאה: