אורים ותומים, תומים · סימן פ״א, ל״ג

אבל לא יוכל לומר טעיתי וכו' הש"ך בס"ק ס' האריך לחלוק על דין זה דעיקר ראיה של תוס' והרא"ש מהך עובדא דגינאי בגיטין דף י"ד דתרי גינאי עבדו חושבנ' ופש לגבי חד ה' זוזי והמחהו במ"נ ליתנם למרה ארעא וקנו מיני' ולבסוף אמר דטעה בחשבון ולית גבי' מידי ופטרהו רבא ופי' הרי"ף ור"ח דהיו עדים לטעותו דאל"כ לאו כל כמיניה דטעה והקשו התוס' הא ה"ל מגו דפרעו ותי' מזה דאף דאית לי' מגו מ"מ אינו נאמן דטעה דה"ל במקום חזקה והקשה הש"ך דהא קנו מיניה ואינו נאמן לומר פרעתי והתו' אפשר דס"ל דאף בקנין נאמן לומר פרעתי אבל לפי דקיי"ל דאינו נאמן אין כאן ראי' כלל ודברים הללו הם אמורים עם הספר לחדושי רשב"א ז"ל בכל אופן ואין כאן קושי' דעדיין קשה מאי דוחק' לרי"ף ולר"ח לומר דהיו עדים בטעות מה דלא משמע כן בגמ' והוא דוחק כי א"כ איך טעה ר"נ וס"ל דלא טעה רק רצה לחזור כמ"ש התו' שם בד"ה חדא אם עדים לפניך המכירים בטעותו והל"ל בקיצור דיש לו מגו דנאנסו ולוקמי בפקדון והרשב"א בחדושיו כתב להדיא דסתמא דמלתא הך עובדא הי' פקדון ביד גינאי וא"כ הא יש לו מיגו דנאנסו ונגנבו כמ"ש מהר"ם הנ"ל ואי דחייב שבועה באמת י"ל דחייבו ר"נ שבועה וכצ"ל לשיטת תו' דהקשו ה"ל מגו דפרעתיך וקשה הא שבועה בעי דר"ן תיקן היסת ועכצ"ל דבאמת י"ל דחייבו שבועה ורבא רק קאמר דקנין בטעות חוזר ואם כן אף במגו דנאנסו י"ל כן ועכצ"ל דאין כאן מגו במודה בעדים דרמי אנפשיה ומדכר וא"ש: מיהו יש לדקדק לדעת הר"ן דס"ל דכי אמרינן טעיתי אינו נאמן היינו במודה בעדים אבל בלי עדים י"ל דאינו מדקדק כ"כ דאמר אם אשכח טעות אהדרינא ביה וכ"כ הרמ"א לקמן בסימן קכ"ו סי"ג עיין שם אם כן עדיין קשה מה דוחקו להרי"ף ור"ח לומר דהוי טעות בעדים לימא דלא היו שם עדים כלל בהמחאה והא דקאמרי' דקנו מיניה היינו דהם קנו בפ"ע דקנין אין צריך עדים לשיטת הרי"ף בפרק האיש מקדש וכן דייק הל' קנו מיניה באפי מרי' ארעא משמע לא באפי עדים כלל ואולי יש לדקדק דר"ן סבירא ליה באפי עדים לאו דוקא ה"ה בע"א נמי דאיך לא דייק לומר דבריו על נכון משום דיכול למהדר ביה הא יצטרך שבועה להכחיש העד ומגו ליכא דה"ל מגו להכחיש העד לא אמרינן ולשיטת הרא"ש דס"ל דיכול לחזור במ"ג א"כ לית ליה מגו דלהד"ם שם בעובדא דגינאי דמירתת דאם יאמר להד"ם א"כ יחזור מרא דארעא על גינאי ויצטרך בעל הגינא לשלם לו ואח"כ יתבעו ע"י מרא דארעא דיעיד דהודה בפניו ונוגע אינו דכבר קיבל תשלומין מגינאי ולכך טוען ברצון כי טעה דליכא הכחשה וא"כ הרי כאן ע"א. אך תינח לשיטת הרא"ש אבל לשיטת הרי"ף דאין יכול לחזור א"כ הלא מרא דארעא הוא בע"ד שלו וא"כ מי יעיד מרא דארעא הוא בע"ד שלו והגננא ג"כ נוגע בעדות דצריך לומר דהודה דאם יאמר כמו הך דלא הודה אם כן יחזור מרא דארעא עליו אם יאמר להד"ם דלא היה מעמד ג' וא"כ הרי כול' נוגעים בעדות ושפיר יכול לומר להד"ם וליכא למדחק כלל. ודוחק לומר דמ"מ מירתת ליכפור דחושש דמרא דארעא דבלא"ה א"י לחזור על הגננא לשיטת הרי"ף וכמ"ש הר"ן דיפטור את הגננא מתשלומין באופן אף דלא המחהו במע"ג מ"מ יהיה פטור וא"כ תו יהי' בעל הגננא ע"א להעיד עליו שהודה ונוגע בעדות ליכא דהא פטרו בכל אופן הן המחהו והן לא המחהו כי דין זה דפטרוהו צ"ע ועיין לקמן סי' קכ"א ס"ט ע"ש ומ"ש שם ולכך קושיא זו בר"ן לשיטת הרי"ף קשה וצ"ל דלכך לא פי' הרי"ף ור"ח כן דא"כ קנו מיניה לאיזה צורך הא מ"ג מהני כמו קנין ומה יוסיף אומץ הקנין עכצ"ל דבמ"ג היה מלוה ע"פ ולכך קנו מיניה דסתם קנין לכתיבה עומד ויהיה מלוה בשטר וא"כ ע"כ ה"ל עדים דבלי עדים לא גבי משעבדי ולית ליה קלא וא"כ מוכח דהיו עדים ושפיר הוצרכו לומר דהיה הטעות בעדים וא"ש אך דין התו' מ"מ מוכח לשיטתם די"ל על קנין פרעתי כ"ז שלא נכתב השטר אף דלכתיבה עומד ולדידן הא י"ל נאנסו כמש"ל והכל מוכרח ודינו של הרי"ף והתו' אמת ולחנם השיגו הש"ך ודוק: