אורים ותומים, תומים · סימן פ״א, כ״ח

המודה וכו' הרב הש"ך דעתו דאם אינו חייב לו מקדם רק עתה מתחייב לו בהודאת פיו בזו אף לרמב"ם בעינן א"ע ולא מהני דרך הודאה דלא אלים כ"כ לחייב כמו א"ע וכבר כתבתי בס"ז בכמה דוכתי דא"ע לא נצרך רק לשלול טענת השטאה והשבעה אבל לולי כן באמירה גרידא מתחייב. ולכך כתבתי דיכול להשביע אם כיון להשטות אף דכבר נשבע דאינו חייב לו וא"כ מכ"ש בהודאה ותבעו דתו ליכא טענת השבע' והשטאה פשיטא דמתחייב. וכן מוכח מדברי רשב"ם ב"ב דף קמ"ט ש"מ שהודה דפירש רשב"ם אי אף בפקדון יכול לטעון שלא להשביע או לא ועכצ"ל דהוא בלא אמר א"ע דבא"ע אפילו במלוה חייב ופשטינן ליה מעובדא דאודיתא דאיסור גיורא ועכצ"ל דידע הגמרא דאיסור לא אמר א"ע דאל"כ מה קפשיט מיני' וקשה א"כ איך קנאהו ר"מ הא ידוע לכל דלא היה של ר"מ מעולם ועכצ"ל הואיל בפקדון לא שייך טענת שלא להשביע קנאו אפילו בלי א"ע וא"כ ה"ה לדידן בדרך הודאה דלית ביה חשש השטאה כהנ"ל יכול להתחייב אף דלא היה חייב כמו איסור גיורא וזה ברור: