המודה וכו' הרב הש"ך דעתו דאם אינו חייב לו מקדם רק עתה מתחייב לו בהודאת פיו בזו אף לרמב"ם בעינן א"ע ולא מהני דרך הודאה דלא אלים כ"כ לחייב כמו א"ע וכבר כתבתי בס"ז בכמה דוכתי דא"ע לא נצרך רק לשלול טענת השטאה והשבעה אבל לולי כן באמירה גרידא מתחייב. ולכך כתבתי דיכול להשביע אם כיון להשטות אף דכבר נשבע דאינו חייב לו וא"כ מכ"ש בהודאה ותבעו דתו ליכא טענת השבע' והשטאה פשיטא דמתחייב. וכן מוכח מדברי רשב"ם ב"ב דף קמ"ט ש"מ שהודה דפירש רשב"ם אי אף בפקדון יכול לטעון שלא להשביע או לא ועכצ"ל דהוא בלא אמר א"ע דבא"ע אפילו במלוה חייב ופשטינן ליה מעובדא דאודיתא דאיסור גיורא ועכצ"ל דידע הגמרא דאיסור לא אמר א"ע דאל"כ מה קפשיט מיני' וקשה א"כ איך קנאהו ר"מ הא ידוע לכל דלא היה של ר"מ מעולם ועכצ"ל הואיל בפקדון לא שייך טענת שלא להשביע קנאו אפילו בלי א"ע וא"כ ה"ה לדידן בדרך הודאה דלית ביה חשש השטאה כהנ"ל יכול להתחייב אף דלא היה חייב כמו איסור גיורא וזה ברור:
אורים ותומים, תומים · סימן פ״א, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
