אורים ותומים, תומים · סימן פ״א, כ״ז

אע"פ שאמר להם כתבו כו' הרב הש"ך בס"ק מ"ח השיג על דין זה דלמה לא יהיה זה כאומר א"ע ועוד הא עדים הם יכולים לעשות כמו שצווה להם ויכתבו שטר ויגבה ממשעבדי ואיך שייך ביה השטאה והשבעה ואמת קו' זה יש ליישב די"ל ס"ל להרא"ש כדעת הרמב"ם לעיל סי' ל"ט דאע"פ דאמר להם כתבו צריכין להמלך בו שנית א"כ שפיר י"ל משטה אני או שלא להשביע וכשיבאו עדים להמלך אמחה על ידם. אבל באמת לא מצאנו ראיה לדברים הללו ומהכ"ת לחדש דין מה דלא מצינו ראיה ברורה ואין לומר מהא דקיי"ל דברי ש"מ ככתובים וכמסורים ופירשו התוס' ב"ב דף קע"ה ד"ה ודברי ש"מ דאלימי טובי כדברים הכתובים הילכך ה"ל כאילו אמר כתבו והרבה יפוי כח עשו חכמים וכו' וקשה למה יכול לטעון שלא להשביע עצמו ובניו הודה וכן אם אדם משטה בעת מיתה אף משטה היה יכול לטעון אלא ודאי אף בכתבו י"ל כן דזה יש לדחות דבש"מ תקנו חכמים שיהיה ככתוב א"כ במקום דשייך השבעה לא תקנו וא"כ אין זה כאילו נכתוב אבל אם הוא אומר כתבו מהכ"ת נימא דלשטות או להשבעה נתכווין ועוד נראה אפילו דנימא כן בדעת הרא"ש היינו דרא"ש ס"ל כפיר"ת חייב אני לך מנה בשטר דאמרינן בהנושא דחייב היינו כשכותב שטר להדיא אבל לפי דפסק המחבר לעיל סי' מ' כרמב"ם אפילו או' בע"פ חייב אני לך מנה בשטר הואיל והזכיר מילת שטר ה"ל כאומר א"ע וא"כ מכ"ש כשאומר להדיא כתבו שטר דהא עכ"פ הזכיר מילת שטר ולכן ברור דמהני וכמ"ש הש"ך ג"כ ראיה מדברי רמב"ם וצ"ע: