אורים ותומים, תומים · סימן פ״א, כ״ד

ויש חולקין וכו' ודאי אף לדעת מחבר יש חולקין דהא כך לשונו למ"ד שאפילו וכו' יכול לטעון וכו' הרי לדעת הרמב"ם לעיל ליתא להך דינא. אך הרב ב"י אזיל לשיטתו דמפרש כפי' הש"ך וא"כ ע"כ מתוקמא דיש כאן התובע דהוא האומר א"ע וא"כ לדעת הרמב"ם דבפניו לא מ"ל השבעה לית' להך דינא אבל הרמ"א נראה דמפרש כפי' הסמ"ע כמו שדייק הסמ"ע מלשונו מאחר שאמר א"ע וכו' וא"כ אף לדעת הרמב"ם יתכן כשאמר הנתבע מנה לפלוני בידי וא"ע ואין במעמד התובע. ולכך כתב ויש חולקים. אלא דלא הבנתי מי הוא החולק הטור והרא"ש הא ס"ל להדיא לעיל בסי' ל"ב דשלא בפני התובע לא מהני א"ע ודייק ליה מהמשנה עד שיודה לו דהיינו א"ע וכמש"ל באריכות וכך מפרש לשיטתו מילתא דתוספתא דקתני הודה מעצמו יכול לחזור בו דע"כ איירי באומר א"ע דאל"כ אפילו בתבעו י"ל משטה אני כמ"ש הראב"ד וסבירא ליה דמיירי מעצמו שלא בפני בע"ד דלא מהני א"ע ואורחא דמילתא נקיט תובעו דמסתמ' כשהוא במעמד תובעו. ולרמב"ם לא מצינו דחולק בזה כשאין התובע במעמד דהודאה כלל דיהני א"ע. איברא הש"ך האריך לעיל ס"ק כ' דרמב"ם ס"ל דבכה"ג מהני וא"כ כוון הרמ"א בכל גוונא ויש חולקים הרמב"ם חולק אם לא היה התובע כלל כאן ולא לרא"ש ולטור באופן הזה כי אם לרא"ש וטור באופן כשהיה התובע במעמדו דיכול בעלמא לטעון טענת השבעה ואם אמר א"ע מודים דא"י לטעון ובכל אופן מצינו חולקים ולפי' הרמב"ם ס"ל הך תוספתא דאמר דרך הודאה ולא להדיא א"ע ולכך כשתבעו דלא מצי לטעון השבעה רק השטאה מהני הודאה כדאמר בלשון הודאת בע"ד אבל הודה מעצמו והיינו שאין התובע כאן דכך אורחא דמילתא כמ"ש דכשהוא כאן מסתמא תבעו יכול לחזור דהודה לא מהני לטענת השבעה וא"ש ודברי הרמב"ם לחלק בדרך הודאה בין השטאה והשבעה מוכרחים מתוספתא וכן דברי הרא"ש לשיטתו דלא מהני הודאה בלי א"ע ג"כ מוכח דינו דאמר שלא בפני התובע א"ע דלא מהני בפי' דברי התוספתא וכל אחד אזיל לשיטתו ודוק