הי' התובע עמו וכו' ויש לדקדק הא דאמרי' בשילהי ב"ב דף קע"ד ש"מ שהקדיש נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוני' על הקדש ופריך הגמרא ונימא שלא להשביע עצמו הודה וקשה מה קושיא דלמא איירי דהיה במעמד התובע ותו לא שייך להשביע. וכן קשה להרא"ש דלמא איירי בתבעו ואפשר לומר דודאי הך סברא דאמרינן בפניו אינו מודה שלא להשביע דמתירא דאותו בע"ד יתבעהו ודאי יש לומר אולי מהימן ליה האי גברא שלא יתבעהו רק אנן אמרינן בממ"נ אם הימנוה הרי קיבלו על עצמו לנאמן וא"כ אף אתה צא ופרע כי קבלת על עצמך שיהי' נאמן עליך ואף דאינו חייב לו בהך הודאה מתחייב לו. וזהו בשלו אבל בשל הקדש וכי רשות בידו לוותר בשל הקדש ולאו כל כמיני' וא"כ הקושי' הגמרא שפיר דלמא לא לקנוני' הודה רק שלא להשביע דאף דהיה התובע עמו מהימן לי' דהחזיק אותו לאדם כשר ונאמן ואי דאמרינן בממ"נ אם כן יש לו נאמנות זהו בשלו אבל בשל הקדש א"א להאמינו. ואם כן אף דתובע עכשיו אמרינן דלמא שלא להשביע הודה והאמין לי' ודוק. ועמש"ל בסי' רנ"ה באריכות בפלפול הגמרא ופוסקים:
אורים ותומים, תומים · סימן פ״א, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.