אורים ותומים, תומים · סימן פ״א, א׳

משטה הייתי בך כתב הש"ך ה"ה דמ"ל טעיתי דעדיף מטענת משטה הייתי מכח זה נתקשה הא דדייקינן בגמרא דסנהדרין ממשנה דבעי דוקא א"ע דיכול לטעון משטה דלמא הטעם דיכול לומר טעיתי וע"ש שתי' בדוחק מלשון לא אמר כלום. אמת לי נראה ברור דטענת טעיתי גרוע מטענת השטאה דמשטה שכיח כמ"ש הואיל והשטה בי לתבוע מה שאיני חייב לו ואף אני משטה בו להודות בדרך שטות והשטאה אבל שיהיה אדם טועה זהו לא שכיח כי אדם מדקדק בדבריו וענינו ואלו שכיח מה מהני א"ע הא באמת חשב דחייב ולכך הודה רק דטעה וצ"ל והואיל ואמר א"ע מידק דייק ועוד הא דבעי ש"ס אי אדם משטה בעת מיתה או לא תיפוק ליה דנטעון ליה דטעה וגבי ש"מ שכיח יותר הטעות מגבי ברי ועיין מש"ל בכללי מגו ועכצ"ל דאין נאמן טעיתי רק במגו דהשטאה ובמקום דלא שייך השטאה אף טעיתי אין יכול לטעון ולק"מ וא"כ א"ש דדייק הגמרא ממשנה די"ל משטה אני בך ולכך צ"ל א"ע דאל"כ אף טעיתי אינו נאמן: