אורים ותומים, תומים · סימן פ׳, ב׳

אין שומעין לו כתבתי בס"ב הקודם בשם ריב"ש לחלק דוקא כשמפרש דבריו בפי' זר ורחוק הוא דיש הבדל בין יצא מב"ד ללא יצא אבל כשמפרש בפי' פשוט אף ביצא מב"ד נאמן ומילתא דפשיטא לי' לריב"ש מספקא לי' לתו' ור"י בב"ב דף ל"א דאם אמר של אבותי והאי אייתי סהדי דה"ל שני חזקה והוא מפרש אבותי לקחו ממך דהוא פי' קרוב כדאמרי' שם אפילו נהרדעי דס"ל אין טוען וחוזר טוען בזה מודים וכמ"ש רשב"ם דאין עוקר דבריו כלל דשניהם אמת ומ"מ כתבו התוס' בד"ה ומודה וכו' דמספקא לר"י אי נפק חוץ לב"ד אי נאמן. ואמת דמדברי הרי"ף והרא"ש שהעתיק הך ומודו נהרדעי דאם אמר של אבותי שלקחו ממך דטוען וחוזר וטוען משמע כריב"ש דאל"כ למה העתיקו הא קי"ל דלא כנהדרעי דבכל גוונא טוען וחוזר וטוען אפי' באומר דסמיך עליו כאבהתי א"ו דקמ"ל הואיל ונהרדעי מודים בכה"ג דהוא פי' קרוב אפי' יצא מב"ד יכול לטעון דאלו הוי בגדר חוזר וטוען לא היה נהרדאי מודים: אך מדברי הטור ומחבר לקמן סי' קמ"ו סכ"ד מבואר להדיא דאפילו בהך טענה דאבותי לקחו ממך בעינן שלא יצא חוץ לב"ד ואפילו ספק ליכא כמ"ש הר"י דשם הך מוחזק בקרקע וזה ברור: