ואיני חייב לך וכו' והקשה בט"ז מה בכך דאמר איני חייב לך הלא יש לפרשו דלכך אינו חייב לו הואיל ופרעו ולא דלא לוה כלל ומדברי הש"ך בס"ק ז' נראה דעתו ליישב תמיה' זו ומפרש דאמר לכך איני חייב לך דיש לי כנגדו בידך והעדים מעידים שאין לו בידו אם כן הוחזק כפרן ואין זה סובל דברי רשב"א ומחבר דלא נזכר דעדים מעידים שאין לו בידו רק דהוי כאומר לא פרעתי ומה קמ"ל כיון דמוכחש מעדים במה שטען: ויותר נראה דקאי על בו ביום דאמר אתה חייב לי באחד בניסן מנה והשיב יתכן דאני חייב אז רק אתה חייב אז כמו איתי סך לי ואם כן הוי כאומר אתה חייב אז לי ולא אני לך ואם באו עדים שבאותו יום לוה הרי הוחזק כפרן דאימת פרע קודם אחד בניסן הרי הלואה מאוחר לפרעון ואם אח"כ הרי הודה דבאחד בניסן לא היה חייב ומודה דלא פרע אח"כ ודוק כי נכון הוא:
אורים ותומים, תומים · סימן ע״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.