אתם עדים וכו' אע"ג דלקמן בסי' קמ"ו סכ"ד הביא דעת ר' יונה בשם יש מי שחולק דאף דאמר חוץ לב"ד של אבותי ולא של אבותיך שוב א"י לטמו בב"ד של אבותי היה דלקחו מאבותיך ונתן ר"י הטעם דהוא בא לזכות עצמו באותו טענה ומכלל הטענה הורה בחובתו תו לא צריך אתם עדים ואף כאן הא נתכוון לזכות עצמו דאמר לא לויתי ומכלל זה יוצא חובתי דהודה דלא פרע וא"כ ה"ל למחבר לכתוב ג"כ מי שחילק דאפילו חוץ לב"ד א"צ א"ע. ונראה דס"ל למחבר בשלמא התם אמר בפי' ולא של אבותיך ולכך לא אמרינן נתכוון להשטאה משא"כ כאן באמת אלו אמר ולא פרעתיך פשיטא דלהך דיעה לא צריך א"ע אבל זה שאמר לא לויתי והקשה בתו' הא יכול לפרש לא נשארתי בהלואה ותי' דבב"ד מידק דייק וא"כ חוץ לב"ד דלא דייק יכול לפרש דבריו כמ"ש התו' להדיא ועיין מש"ל בס"ק א' דהעיקר כתי' זה של תו' ואם כן אין כאן ראיה מעדים כלל ואפילו טוען להד"ם י"ל ג"כ דלא דייק וגזירת הלשון כך דחוץ לב"ד ולא אמר א"ע לא דייק כלל וכוונת דבריו דלא חייב כלום משא"כ לקמן דאמר להדיא ולא של אבותיך וא"ש ומיושב קושית הט"ז:
אורים ותומים, תומים · סימן ע״ט, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
