אורים ותומים, תומים · סימן ע״ט, ט׳

משום שראה העדים שבאו פי' הש"ך דהיו עדים ממשמשים ובאים וניכר הדבר שמחמת ביעתותא קמודה ועיין לעיל בסי' י"ד בסופו כתב הש"ך דמשמע מדברי הרא"ש ורי"ו דבכה"ג לא הוי הודאה והוחזק כפרן ואמת דכן משמע ברא"ש אמנם מ"מ להלכה נראה דהם סוברים דהלכה כראב"ש דאמר ראה עדים שממשמשים ובאים והודה לא הוי מודה בקנס דמחמת ביעתותא הודה וכ"נ דעת הנ"י בפרק מרובה דכתב בזמננו אי תפוס קנס והוא הודה לא הוה מודה בקנס דהוי הודאה מחמת ביעותית'. אבל מ"מ נראה דדעת הרי"ף ורמב"ם בפסקים דלא כראב"ש דהא העתיקו מילתא דרב סתם דמודה בקנס ואח"כ באו עדים דפטור ולא חילקו אם היה הודאה מחמת ביעתות' או לא וכן קי"ל הלכה כסתם משנה בסוף מסכת שבועות ומוקמינן כרבנן דאפילו ראה עדים מ"מ הוה מודה בקנס ופטור. ומה שטרח הגמרא לאוקמי רב ככ"ע אין כאן ראיה כי כך אורחא דגמרא להדר שיהיה מילתא דאמוראי ככ"ע אבל לא בשביל כך נפסוק כיחיד במקום רבים ונגד סתם משנה. ולעיל סימן א' פלפל הטור אי בזמנינו הוי הודאה בקנס ולא הזכיר כלל מסברת הנ"י הנ"ל ש"מ דס"ל דאין הלכה כראב"ש כלל וכן פסק ביש"ש: אמנם אם באו והעידו שלוה ואמר פרעתי והוכחשו והוזמו אותן עדים ואח"כ באו עדים אחרים שהעידו שלוה נראה דהוי כמודה לאחר שבאו עדים וה"ל הוחזק כפרן: דכן נראה דפליגי שם בב"ק דף ע"ה ע"ב אי באו עדים והודה בקנס והוזמו ואח"כ באו עדים דס"ל לרבנן דלא הוי מודה בקנס הואיל והיה עדים ראשונים ועיין ברשב"א לב"ק דכתב דכן הוא דעת רש"י וראב"ד דלא ס"ל כראב"ש כי אם כרבנן ומ"מ ס"ל לחכמים דלא הוי מודה בקנס וכ"כ היש"ש אף דלא קי"ל כראב"ש מ"מ הלכה כחכמים וא"כ ה"ה בזה דהוחזק כפרן דמ"ש דהא הפוסקים מדמו הך מילתא להך דשם גבי קנס: