אורים ותומים, תומים · סימן ע״ח, י״א

לא טענינן עיין ש"ך כפמ"ש באורים ויש להקשות לשיטת הראב"ד א"כ מה קאמר הגמ' אי ת"ז תנינא מת האב תוך שלשים בחזקת שלא נפדה דמה קושיא דלמא ודאי לא שכיח דפרע אינשי בגו זימנא רק מ"מ אם איהו טען אפשר דנאמן אבל ליתמי ודאי לא טענינן להו מכ"ש דאפילו במשלם זמנא לא טענינן להו והתם דמת האב לטעון ליתמי אמרינן דתוך שלשים בחזקת שלא נפדה משא"כ בשוכר טוען להדיא נתתי שכירות אפשר דמהימן כמו במשלם זימנא. וצ"ל כמש"ל בס"ק א' דכי ס"ל לראב"ד דלא טענינן ליתמי היינו בטוען ברי שלא נפרע ובעלמא בלא"ה ס"ל למ"ד ברי ושמא ברי עדיף רק אנן קי"ל הממע"ה אבל במילתא דלא שכיח לא טענינן אבל אם גם התובע טוען שמא אף ליתמי טענינן דמה אולמא דהאי שמא מהאי שמא והממע"ה ולכך שם דאף הכהן טוען שמא כמש"ל בס"ק א' דמי יודע לאיזה כהן נתנו א"כ ה"ז דומה כאלו חי וטוען ברי ושפיר מדמה הגמ' להדדי וא"ש: אך לפ"ז אין כאן ראיה מ"ש הש"ך הואיל דאמרינן לקמן דטענינן ליתמי מלתא דל"ש דשם אף התובע טוען שמא דטענינן ליתמי נאנסו וכי התובע ידע דשקר הוא אבל כאן הוא טוען ברי לא נפרעתי אפשר דלא טענינן ואפשר לומר דהראב"ד דייק דינו מהך משנה דלא מצינו ראיה לראב"ד בדין זה ומהך לישנא דאמרינן הלואי שיפרע בזמנו כבר כתבו שהוא רק רמז ראיה אבל אין זה לייסד עליו דין אבל נראה דס"ל כמ"ש היש"ש בפרק הזרוע דממון שאין לו תובעים אם תובעו הכהן צריך ליתנו לכהן או להניחו ביד ב"ד וח"ו שיהיה לו זרוע רמה להחזיקו ע"ש וא"כ קשה למה קתני מת האב בתוך שלשים בחזקת שלא נפדה לאשמעינן רבותא טפי אפילו האב קיים ואמר שנתן לכהן פלוני והכהן מכחישו אינו נאמן וכופין הב"ד אותו לפדותו כמ"ש היש"ש דהואיל דהוא בתוך זמנו א"נ לומר שפדה ואי דהאב נאמן אפילו תוך זמנו במגו דנתתי לכהן שבקצוי ארץ וכדומה (וכמ"ש בטוען פרעתי שלא בעדים דנאמן במגו פרעתי בפני פ' והלכו למד"ה או מחו אף כאן יש לו מגו זו) וכיון דהיה טוען ברי ואין א' מכחישו אפשר דנאמן דא"כ תפשוט דמגו במקום חזקה אמרינן ועוד היא גופי' צ"ע מה בכך דאין א' מכחישו כיון דחזקה אין אדם פורע ת"ז איכא אנן אמרינן דשקר דובר ועיין מש"ל בס"ק א' דהיכי דלא איתרע טענת שמא דלא ה"ל למידע אמרינן חזקה ועמ"ש שם מיהו מ"מ יש לו מגו דודאי אין הב"ד והכהן מזדקקים כלל בתוך שלשים לומר פדה בנך דלא מטי זימנא כלל רק במת א"ש דהוא מת תוך ל' ולאחר ל' תובע הכהן ליתומים והם אומרים דלמא פרע אבינו ולזה אמרינן הואיל ומת תוך ל' ודאי לא פרע משא"כ בחיי אב ותובעים לאחר ל' דקודם ל' ודאי לית תביעה ואמר שנתן תוך ל' הא אי' ליה מגו דעכשיו פרעתי ועכ"פ קשה תפשוט דאמרינן מגו וע"כ נ"ל דסיפא לאחר שלשים בחזקת שנתן איירי במשלם זמנא כמ"ש באסיפת זקנים להדיא בשם רמ"ך ע"ש ועיין מש"ל סק"ט וא"כ רבותא קמ"ל דלא מבעיא בחיי האב פשיטא דנאמן פרעתי במשלם זמנא אלא אפילו יתומים דבעלמא אינם נאמנים כמ"ש הראב"ד בזו נאמנים כמ"ש הואיל אף התובע לא טען ברי וטובא קמ"ל וקתני מת אב משום סיפא ודברי הראב"ד מוכרחים דיש לחלק בין אב ליתומים דאל"כ קושי' הנ"ל במקומו. שוב ראיתי דנראה דיש לראב"ד ראיה דגי' הרי"ף וכפי מ"ש המ"מ בהלכות שכירות פ"ז הלכה ג' היה גירסתו בגמ' ברייתא מיוחד על דין זה ולא המשנה דבכורות וכך היא כל שלשים יום בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן לאחר שלשים יום בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן והיא קאי על שכירות דהוא לשלשים יום. והקשה ג"ת והניחו בצ"ע הא יום ל' הוא יום דמשלם זמנא ונאמן לומר נתתי כדפשטינן מהך דשכיר בזמנו נשבע ונוטל וא"כ איך אמרינן כל שלשים בחזקת שלא נתן רק אחר שלשים בחזקת שנתן הא יום ל' ג"כ בחזקת שנתן ובאמת קושי' גדולה היא ולכן ס"ל לראב"ד מדקתני בחזקת ולא נאמן ואינו נאמן אלא דמיירי ביתמי וא"כ אף יום שלשים בחזקת שלא נתן כלל כי לא טענינן ליתמי ואי קשה א"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתיה מה קאמר תוך שלשים תנינא הא ודאי ביתומים לא טענינן דהוה ל"ש והשאלה הוא ביה דטוען ברי דפרע י"ל דס"ל לראב"ד כמו שאכתוב ס"ק שאח"ז דודאי ס"ל לגמ' הך איבעיא קאי לר"ל וכדקי"ל הלכתא אין אדם פורע ת"ז אפילו ביתמי רק כל הספק אי שכירות הוי כמלוה בקביעות זמן או סתם הלואה ל' יום ושפיר פשיט דהא תנינא בתוך ל' יום בחזקת שלא נתן ואי הוה כמו סתם הלואה אף ביתמי טענינן פרוע כנודע וא"כ דהוי כקובע זמן וא"כ פשיטא דא"נ ולכך קאמר דלא מספקא ליה רק ביומא דמשלם וא"ש ודברי הראב"ד מוכרחים לגי' זו ומזו נראה י"ל כמש"ל בסק"ט דלרמב"ם משמע דאיבעיא אי אמרינן מגו במקום חזקה אפשט' דרך אחר דקשי' ליה לרמב"ם קושי' הגי"ת וסברת הראב"ד לא ס"ל לכך ס"ל דבלא"ה קשה לאחר ל' יום בחזקת שנתן פשיטא כדפריך בב"ב וצ"ל כדאמרינן בב"ב דטען פרעתיך ת"ז. וזהו כל ל' יום בחזקת שלא נתן דל"ל מגו ואפילו ביום דמשלם זמנא כדעת התוס' דמגו מ"מ ל"ל. אבל לאחר ל' יום בחזקת שנתן תוך ל' במגו דעכשיו נתתי וא"ש ונפשט. וא"כ שם ב"ב הוא קודם דנפשט מהך דשכיר דעביד אינש דפרע ביום דמשלם זמנא א"כ שפיר קמספקא אי אמרינן מגו וכו' די"ל דברייתא כפשיטה וקמ"ל דוקא לאחר ל' אבל לא פרעתיך בל' אבל השתא דפשטינן בב"ב מהך דשכי' דפרע במשלם זימנא א"כ ק' קו' ג"ת ועכצ"ל כמ"ש וא"כ מוכח דאמרינן מגו וזהו פשוט ונכון. וכמעט נוטה למרכז האמת יותר ממש"ל בסק"ט אלא שקצת יש לפקפק דא"כ עדיין ה"ל לרמב"ם לכתוב דביום משלם זמנו ל"ל מגו וא"נ דפרע ת"ז כסוגית התוס' ודוק: