אורים ותומים, תומים · סימן ע״ח, י׳

דפרעתיך היום נראה בהלוה בעדים ואמר לו אל תפרעני אלא בעדים ובא ביום דמשלם זמנא ואמר פרעתיך בתוך זמנו בפני עדים והלכו למד"ה או מתו אינו נאמן דמה מגו יש לו מגו דאמר פרעתיך היום בפני פלוני ופלוני והלכו למד"ה הלא בו ביום לא נשאו העדים אבר כנשרים להרחיק נדוד בו ביום עד שאי אפשר למרדף ולברורי הענין ומכ"ש במתו דא"כ צריך להיות פתאום דודאי לא פרעו בפני אנשים הנוטים למות וכבר קצו חיי' בעמל עוה"ז וזהו הכל מנמנע וא"כ לא סגי להו שירחיק דבריו לומר מקדם פרעתיו ובין כך הלכו להם ומתו ולית ליה מגו וזה ברור ונכון ובזה יובנו דברי התו' בשמעתין הנ"ל ד"ה אילימא בזמנו פשיטא והוקשו תו' אמאי פשיטא כיון דאין אדם פורע תוך זמנו ואנן סהדי שזה עשה הכותל איצטרך לאשמעי' דהמלוה חבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים ותי' לחלק דכי צריך לפורעו בעדים במיחד עדים דחזינן דלא הימניה ונתקשה הרב המהרש"א מה מנין להא דכיון דאין אדם פורע ת"ז דאפילו דנימא דפורע ת"ז מ"מ מוכח דמלוה בעדים א"צ לפורעו בעדים ותירץ דאלו יכול לומר פרעתי ת"ז הוה אמרינן דמעולם לא בנה משלו ע"ש וזה דחוק דמה ענין זה לפורע תוך זמנו פשיטא י"ל דזה וזה בנאו לכותל והיא בחזקת שניהם רק ע"כ מיירי כאן הכל כמ"ש הרמב"ן וכמש"ל באריכות דנודע דזה בנה משלו והקיף לחבירו וא"כ ס"ל המלוה חבירו בעדים וכו' ודוחק לומר כך כוונתו בפי' התו' כיון דגמרא מדמה הך עובדא דמשנה לאדם פורע תוך זמנו על כרחך דמיירי באופן דאנן סהדי דזה בנה משלו וכמו שכתב הרמב"ן דאם לא כן מה טיבו של פרעון בזה אנן אמרינן שניהם בנאו ואם כן הא הוי ליה המלוה חבירו וכו' דאין זה במשמעות התוס' ומכ"ש במהרש"א ע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דשם בשבועות דף מ"א פרכינן למ"ד צריך לפרעו בעדים מהא דקתני בהדיא במשנה אמר תנוהו לי ואמר נתתי לך פטור ומפרשי התוס' בשלמא למאן דאמר יכול לומר פרעתי בפני עדים והלכו למד"ה יש לומר במשנה בכה"ג איירי אבל למאן דאמר דמכל מקום אינו נאמן תיובתא ומשני לחלק בין מלוה למודה בעדים בין לא הימנו ובין הימנו. וא"כ לפ"ז לס"ד בתוס' דלא אסיקו דעתי' הך חילוקא בין הימנו ללא הימנו והיינו משום דנמ"ד א"צ לפורעו בעדים לא ס"ל הך סברא לחלק ולכך ס"ל א"צ לפורעו בעדים כמשמע' המשנה דשבוע' וקושית הגמ' לאביי ורבא והם ס"ל א"צ לפורעו בעדים כדקאמרינן בפ' כל הנשבעין וזהו כוונת התוס' בקושיא דאל"כ דקארי' מה קארי ליה הלא מחלקינן להדיא שם בין הימנוה וכבר כתבו התוס' בדיבור שלפניו כן אלא דס"ל בקושי' למ"ד א"צ לפורעו לא ס"ל הך חילוק כלל ותירץ תוס' דס"ל לגמרא דזהו סברא נכונה היא ואמרינן לכ"ע אך א"כ מה מקשו דלמא קמ"ל דא"צ לפורעו בעדים הא מהך משנה דשבועות שמעינן נתתי לך פטור וצ"ל דמהתם לא הוה שמעינן די"ל דטען פרעתיו בפני עדים והלכו וקשה א"כ אף ממשנה דידן לא נשמע מידי די"ל דטען פרעתי בפני עדים והלכו או מתו ולזה כתבו התוס' בהקושיא דכיון דאין אדם פורע ת"ז לוקמא משנה בטוען בזמנו והיינו בזמנו מכוון ביום דמשלם זמנו וטובא קמ"ל דא"צ לפורעו בעדים דל"ל דטוען פרעתי בפני עדים והלכו או מתו דבו ביום אינו במציאות ממש כמ"ש ובפרט לפי דעת הטור כמ"ש הש"ע דצריך להיות סוף היום אבל באמצע היום לא רק בסוף היום א"כ איך אפשר בשעה חדא הלכו או מתו דבר זה מהנמנע וגם אם יטעון באמצע הזמן פרעתי ג"כ ל"ל מגו מה"ט וא"כ מוכח דא"צ לפורעו בעדים וקושית התוס' שפיר ובזה אמרתי ג"כ בחדושי המשך התוס' בד"ה ובא וכו' דכתבו מתחילה דאין להוכיח דר"ל ס"ל דא"צ לפורעו בעדים דיש חילוק בין מלוה למודה ואח"כ הקשו וא"ת מ"מ נפשוט מהכא דלא אמרינן וכו' דמה ענין זה להא דמוקדם אבל לפי הנ"ל ניחא דלא היה צריך לתוס' לחלק בין מלוה למודה רק י"ל דטען פרעתיך בעדים והלכו להם רק לפי גי' התוס' ובא בזמנו דהיינו ביום דמשלם זמנו לא שייך זה כמ"ש אבל לפי גי' רמב"ן דלא גרס ובא בזמנו דבבא בזמנו באמת יש לו מגו א"כ שפיר י"ל פרעתיך תמול שלשום והלכו להם וזהו כוונת התוס' וא"ת מ"מ קשה תפשוט וכו' ועכצ"ל דלא גרסינן ובא בזמנו וא"כ י"ל דמיירי דטוען דפרע בעדים והלכו להם ולזה כתבו וי"ל דלא שייך מגו וכו' וגרסינן בא בזמנו דמשלם וא"כ ל"ל דפרעו בעדים והלכו להם רק צ"ל בין הלוה למודה ודוק: