אורים ותומים, תומים · סימן ע״ח, א׳

אינו נאמן דחזקה וכו' וכתב הסמ"ע דה"מ כשתובע טוען ברי דלא נפרעתי אבל לא בטוען שמא והש"ך כתב דלא ברירא לי הך דינא במרדכי ומספקא ליה ולא סמך על הך טעמא לחוד כי אם בצירוף טעמים אחרים וכן משמע מתשובת הרא"ש בטו' סי' ע"א אות כ"א דאף ביורשים י"ל חזקה הנ"ל ואמת דיבר רק הכל ביורשים דאינם יודעים אם פרע לאביהן א"כ אין השמא גרוע כלל דלא ה"ל למדע אם פרע לאביהן וטענינן ליתמי כל מה דהוה אביהן מצי למטען ולא נגרע כח החזקה דאין אדם פורע ת"ז אבל אם תובע גופיה טוען א"י אם פרע והיא ה"ל לידע ומידק פשיטא דשמא כזו מגרע חזקה הנ"ל כמו אם נאבד דאפי' תוך זמן לא יחזיר כמבואר לעיל משום דאיתרע ומכ"ש ריעותא כזו דא"י אם קיבל פרעון וליתא לחזקה כלל ומזו איירי הסמ"ע ולק"מ וגבי יורשים לכאורה יש ראיה דלא איתרע החזקה דהא בגמ' מייתי ראיה דאין אדם פורע תוך זמנו מן עד שלשים יום בחזקת שלא נתן והא התם הכהן התובע טוען שמא כי איך אפשר לו לטעון ברי שלא נתן אולי נתנו לכהן א' בסוף עולם ע"י שליח וכדומה דהא איכא כהני טובי בעולם אלא דבהך שמא דלא ה"ל לכהן למיד' לא איתרע חזקה הנ"ל וה"ל כמו יורשים מיהו יש לדחות דבכה"ג דאפשר דלא יתחייב כלל ליתן אלים חזקה דאין אדם פורע ואפילו בשמא אמרי' ועיין מש"ל בזה אבל עכ"פ בכה"ג גבי שכירות דג"כ הוי סברא זו שמא יפול הבית כמ"ש התו' ליכא ספיקא ביורשים ועיין מש"ל בס"ק י"א די"ל דלכך לא איתרע הואיל גם הנתבע טוען שמא: