אלא שלא יגבה כל אחד המחצה צ"ע כי זה אינו ברור וי"ל דהכוונה היה דווקא ביחד ויד בעל השטר על התחתונה רק בתשובת הריב"ש שם סי' תפ"א פי' הענין דבתוך השטר הנ"ל היה נזכר שיש להאשה משעבוד כתובה עליו ומזה הוכיח הריב"ש דל"ל דכוונה כך דא"כ א"א לגבות כתובה ממנו דאם יגרשנה לא יסכים ואם ימות אינו להסכים וע"כ דכוונה לפי' השני שלא תגבה היא לבד החצי והוא לבד החצי וכן בא"ע סימן ק"ב ס"ו בהגה משמע כן אבל כאן שהשמיט הך דכתב לה אחריות כתובה עליו א"כ ודאי דאין להחליט הפי' כמ"ש רמ"א ויד בעל השטר על התחתונה אמנם בריב"ש שם כתב עוד דאפי' נימא דכוונה שיהיו שניהם יחד מסכימים לגבות החוב והמתנה כיון דאין בידו לפרוע כתובה רק ממתנה הזה והיא באה בכחו ומסכמת וה"ל כאלו הוא מסכים דלאו כל כמיניה שלא להסכים ולהפקיע שעבודה ע"ש וה"ל לרמ"א לכתוב טעם זה כי ידוע כי יש נ"מ טובי בין הטעמים הללו ביש מקום לגביית כתובה ממקום אחר אם תזכה בחצי שלה או יורשים וצ"ע:
אורים ותומים, תומים · סימן ע״ז, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.