אורים ותומים, תומים · סימן ע״ז, ט׳

אפי' שניהם כתובים בשטר א' וכו' והרב הש"ך בס"ק י"ט פקפק על זה דדוקא דאותו שלא נכתב שטר על שמו מחל בזו אמרי' דלכך לא הרשהו אבל זהו שנכתב על שמו למה לא ימחול הלא דרך השותפין לעשות במה שירצו ע"ש ודבריו אינן מבוררים כל הצורך דמלבד כפי שנראה שם בתשובת רשב"א אינם שותפים בעסק מו"מ ביניהם רק בזה שכללו הלואה כאחד כמ"ש הרשב"א סי' אלף כ"ב וז"ל וכן אלו שהלוו לזה בשטר אחד הרי הם כשותפין וכאלו הרשו זה לזה לתבוע כל החוב כו' עכ"ל הרי דלא הם שותפ' במו"מ רק מחמת זה נעשו כשותפים ואם כן פשיטא כיון שאין עסק בלא"ה ביניהם רק מחמת זה שהיה השטר בשותפות והרשהו זה לזה לגבות חוב יפה כתב הרשב"א דאף דהרשוהו לגבות חוב ושליח שוויה אבל לא למחול חובו אף גם נראה אפילו בשותפין גמורים גם כן לא על זה נכרת ברית שותפות שיכול למחול בלי ידיעתו וראיה מדלקמן סי' צ"ג סעיף י"ד דאם שותף אמר דנפרע החוב דנאמן לפטור הלוה וצריך לשלם לשותפו חלקו אבל אם כתב בשטר שהוא ממין שותפות אפילו לפטור הלוה אינו נאמן ויכול השותף לתבוע מחציתו מהלוה וקשה למה הא נגד הלוה יש לו מגו דמחיל ואף דאמרינן דצריך לשלם חלקו מלבד דזה דוחק דבממ"נ אם מורשה למחול למה ישלם ואם אינו מורשה איך יכול למחול של חבירו מכל מקום הא אף במודה בפרעון צריך לשלם חלקו ואם כן לעולם יהיה נאמן נגד הלוה דפרוע הוא ומה הבדל אם כתב בו ממון שותפות או לא הלא נגד הלוה לעולם נאמן במגו דמחל ולשותפו לעולם צריך לשלם חלקו ובפרט לפי דברי הש"ך לעיל בסי' ס"ה דסבירא ליה באומר שטר פרוע הוא אין לך מחילה גדולה מזו וא"צ למגו כלל דהיינו מחילה וכ"כ הנ"י ואם כן באומר פרוע היינו מחילה גמורה ולמה יהיה שותפו יכול לתבוע מהלוה ועיין לקמן סי' ק"ח ס"ח גם כן מבואר דאינו נאמן על חלק חבירו פרוע וקשה היינו מחילה ועכצ"ל דא"י למחול ג"כ חלק שותפו וצ"ע על הש"ך איך העלים מזה לשיטתו דסבירא ליה דפרוע הוי כמחול: