אורים ותומים, תומים · סימן ע״ז, ח׳

אינו מחול אלא החצי קשה לי דדין זה הוא דברי ב"י דס"ל דמה שכתב הרא"ש דהכל מחול במחל לא' מן השותפים הוא לשיטתו דס"ל שותפים שלוו המה קבלנים אבל אה אין אלא ערבאים כמ"ש המחבר אין נמחל אלא חלקו וגובה חלק השני משותף השני ולא הבנתי הא כל חייליה דרא"ש מהא דתני' שותפים שמחלו להם מחל לאמצע ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו לו פי' ר"ש הבדל בין רישא לסיפא דאם ע"י פיוס מחל לאמצע ובלי פיוס מחל לו לבד ומזה למד הרא"ש דינו וכתב כי יש חילוק בין פיום לאינו פיוס היינו במוחל קצתו כנר' מהך ברייתא דמיירי דמוחל קצתו אבל במוחל כולו אפי' שלא ע"י פיוס לכולם מחל כמ"ש הרא"ש דרגלים לדבר דלהכל מחל וכן העלה הסמ"ע והש"ך וכן משמע בד"מ שלפנינו בטור דפוס ברלין והש"ך הבי' בשם ד"מ ונוסח אחרת היה לו ע"ז וע"ז קאי הדין דרמ"א לחלק בין קבלן לערב ועם כל זה לא הבנתי בשנים לוים סתמה דאינם אלא ערבים ולא הוה מחילה רק בחלקו שהוא בחצי א"כ למה ישלם השני כל החצי הא בפיוס מחול לאמצע והרא"ש כתב להדיא שם בכלל ע"ג סימן יו"ד דאין דרך למחול בלי פיוס הלכך תלינן שבפיוס מחל והוי מחילה לשניהם ואיך כתב הרמ"א סתם דהשני ישלם החצי אדרבא מסתם המחילה לאמצע וזה ישלם רביע וזה רביע אם לא שנודע בבירור שהיה שלא ע"י פיוס וקושי' זו לא לבד ברמ"א אף גם בדברי הרא"ש כלל הנ"ל סימן י"ב בראובן שיש לו שטר על חמשה והמה קבלנים זה בזה ויש לשנים שטר מחילה ופסק הרא"ש דשלשה הנשארים ישלמו שלשה חלקים הנשארים וכן כתב להדיא בדין י"א דהורידו לחלק קרקע השייך לשלשה הנותרים ופי' הרב ראנ"ח וכן הש"ך דלכך לא אמרינן דמחל לכולם אף דהיה מחילה בכלל החוב משום דחזינן דנחית למנין ומחל לשנים ואילו דעתו למחול כל הקבלנים שנים ל"ל. וזהו נכון אבל עדיין קשה חלקים שנים שמחל לאלו השנים יהיה לאמצע ויזכו כולם בו דהא סתמא נעשה ע"י פיוס וכולם זכו בו כמו שכתב הרא"ש ומ"ש ממס שאם מחל לא' חלקו דהוא שייך לכל בני העיר כדלקמן סימן קע"ח ודוחק לומר דמהך תשובה י"ב וי"א למדו דלאחר שנחת הרא"ש לחלק בין מחל כולו למחל מקצתו חזר הרא"ש מהך סברא דנימא סתמא דמחילה היה ע"י פיוס וזהו דוחק ובאמת בתשובת הרא"ש י"ל כך קצת כמ"ש הם ז"ל דהוא דרך המשל הלוה ק' זהובים לחמשה ומחל לשנים אלו דעתו לאמצע מה לו למחול לשנים חלקים שהוא ארבעים זהובים הלא הם הקבלנים וכל אחד חייב על כל הסך ימחול לא' ארבעים ויהיה ג"כ לאמצע ומה לו כ"כ מחילה וליחות למנין למחול לשנים אלא ודאי כוונתו לפטור אותן מכל ולא זולתם ולכך פטר לאלו השניה כי אלו פטר לאחד לא היה השני נפטר כלל וא"ש: ולכן בדברי הרמ"א צ"ע כי לדינא נר' לכאורה דאם לא נודע דלא היה דרך פיוס רק סתמא אמרי' דהיה דרך פיוס למחול לאמצע. ואולי י"ל דס"ל לחלק בשלמא אי שנים שלוו הם קבלנים בכל החוב והיינו משום דאמרי' ראובן שלוחו של שמעון ולכך שמעון חייב בכל וכן להיפוך שמעון שלוחו של ראובן ולפ"ז דהם שלוחים אף בפיוס כן אמרו שליח' דחבריה קעביד כמ"ש הרא"ש בתשובה ובפסקיו בב"ק אבל אם אינם קבלנים רק כל אחד נתחיי' בעד החצי רק ערב בעד החצי הנשאר א"כ ל"ל שליח קעביד דא"כ אף בכל החו' ישתעבד תיכף דשלוחו של אדם כמותו ואם לאו שליחתו קעביד אף בפיוס לא אמרי' כן וא"כ כשמחל לעצמו מחל דכמו דלא נעשה שלוחו בשעת החיוב אף בעת פיוסו לא נעשה שלוחו וא"כ בתוספתא דקתני דע"י פיוס מחל לאמצע שם קתני שמחל מכס ומכס היינו מס ובמס לכ"ע הוי כקבלנים זה בזה ולכך מהני פיוס אבל בשאר הלואה לפי דקי"ל דלא הוי רק ערבים אף בפיוס לא מחל רק לו לבד ולא לשני ואולי לזה כיון רבינו הגדול הב"י דכתב דנר' מדברי הרא"ש היכי דלא מחל כולו אפי' ע"י פיוס לא אמרי' דמחל לאמצע ותמהו עליו דאדרבא ברייתא דשותפים מוקי הרא"ש במחל קצת ומ"מ תנן מחל לאמצע דלפמ"ש ניחא דקאמר דמדבריו למדנו הואיל וקאמר לכך הוי לאמצע הואיל ושליח' קעביד לדידן דקי"ל דלא הוי רק ערב אם לא אמר בפי' שמחל כל שטר רק שמחל לזה חלקו דהוי כמחל קצת דהא לא מחל אלא החצי לא אמרי' לאמצע מחל דליכא שליח ואפילו פיוס לא מהני ומברייתא אין ראיה דשם הם קבלנים זה לזה מה שאין כן לדידן וא"ש ולא הוי רבינו כטועה כולי האי וצ"ע לדינא. זאת ועוד אחרת מה שסת' רמ"א בקבלנים הוו מחילה לאמצע ונשען על תשובת הרא"ש הנ"ל והרא"ש כל חיליה מהך דשותפים מחל לאמצע ומזה יליף דמחל כל החוב מסתמא לאמצע מחל וזהו דהרא"ש אזיל לשיטתו דפסק כרבינו שמחה ולא כהר"ם רבו דיש חילוק בין מחל סתם למחל בפי' והזכיר שמו שלו מחל וכמ"ש בש"ע לקמן בסימן קע"ה אבל לדעת מהר"ם ליתא להך דינא דהא סבירא ליה למוחל בפי' לא אמרי' מוחל לאמצע ואם כן לקמן בסימן קס"ג ס"ו בהגה הביא רמ"א ב' דעות דאם פטר המלך לאחד ממס אי מחויב לתת חלקו לקהל והביא רמ"א דעת מהר"ם דפטור הואיל דפטרו בפי' וכן דעת מהרי"ו ומהר"ם מריזבור"ג כמ"ש הד"מ לקמן בסי' קס"ב וכן נר' מהמרדכי בפ' הגוזל בתרא שדעת ר' אביגדור כהן כמהר"ם ז"ל ואם כן יש כאן ב' דיעות ואם כן אי תפס המלוה אף דהם קבלני' זה בזה מכל מקום יכול לומר הואיל ומחלתי בפי' לו לו לבדו מחלתי ולא לכם ויכול לומר קים לי כמהר"ם וסייעתו ודוחק לומר אף למהר"ם וסייעתו במחל כל החוב אמרי' לאמצע מחל מטעם שכתב הרא"ש דל"ל מחילה הא בלא"ה יכול לתובעו מי שירצה דזה ודאי ברור דלא על זה לבד סמך הרא"ש רק בצירוף הך מילתא דתוספתא דקתני לאמצע מחול רק שם בעינן דוקא פיוס ולזה כתב דכאן רגלים לדבר דמחל לאמצע כמ"ש אבל לדעת מהר"ם דאפי' פיוס לא מהני קשה לומר דעל סברא זו גרידא נסמוך דאל"כ מה לו להרא"ש כל החרדה להביא דעת הרבינו שמחה בפי' תוספת' דע"י פיוס לאמצ' דכיון דלא תלי' בזה כלל ועוד אם כן בשנים שערבו נמי נימא אי מחל לא מחל לשני ועכצ"ל כמ"ש הש"ך דבשביל סברא זו דל"ל מחילה הא בלא"ה יכול לתבוע השני גרידא לא פטרינן השני ותדע מהקושיא לא אמרי' רק כאן הואיל בלא"ה איכא למימר דהוי לאמצע ואם כן לדעת מהר"ם קשה לומר דמחל לכולם וצ"ע ועכ"פ אם הם קבלני' ולא מחל כל החוב לא' רק מקצתו אפי' ע"י פיוס אי מחל לאמצע או לו לבד ספיקא דרבוותא היא ואי תפס לא מפקינן מיניה ועיין מש"ל בסימן קס"ג וסי' קע"ה: