אורים ותומים, תומים · סימן ע״ז, ד׳

חוזר וגובה מחבירו חלקו הרב הש"ך השיג דלפי דקי"ל דלא הוי רק כערב ולקמן בסימן ק"ל כתב המחבר שני דיעות באם א"ל ערבני ולא א"ל ישלם אי מחויב הלוה לשלם לערב די"א דהוי בכלל פורע חוב של חבירו שלא מדעתו א"כ אף בזו אין לו לפרוע ומדברי הראב"ד אין ראיה דהוא ס"ל לקמן סי' ק"ל אף בערב חייב לשלם ומכ"ש שאין ראיה מדברי הרא"ש דה"ל קבלן ויפה תמה אלא שבדברי הר"ם במרדכי פ' מי שהיה נשוי משמע דס"ל דאין חייב לשלם רק כשאין לשותף הא יש לו אין מחויב לשלם רק החצי שלו ש"מ דס"ל דלא הוי רק ערב ומ"מ ס"ל דאי פרע חייב השני לשלם לו חלקו והטעם מבואר שם דדרך שותפים לפרוע בשביל חבריהם וחוזרים ונפרעים מהם ע"ש דהביא ראיה מגמ' דב"ק פ' הגוזל האי מאן דקאי בי דרי כו' וא"כ כיון דדרך כך מתחלה כשקבלו הלואה ביחד אדעתא דדרך שותפין קבלו וה"ל כאומר לו ערבני ושלם דחייב לשלם לכ"ע ולק"מ: ואם אמרינן בס"ס מוציאין מיד המוחזק אפי' בשמא ושמא בלא"ה לא ק"מ דהא הוי ס"ס דלמא הלכה כמ"ד דהוי קבלנות זה לזה ואת"ל ערבים דלמא הלכה אף בערב צריך לפרוע השני ולא הוי פורע חובו של חבירו ובפרט דגם בזה אי פורע חובו של חבירו יש מחלוקות רבות ועיין מש"ל בקונטרס התפיסות: