אורים ותומים, תומים · סימן ע״ז, ג׳

אבל אם יש לו נכסי' וכו' מהרי"ק בתשובה סימן ק"ך וסי' קפ"ג דעתו דאף הרמב"ם דס"ל ערבים היינו בשלא קבלו כל המעות יחד ואף שלוו כאחד מ"מ זה נטל חמשים ואין זה נוטל ברווח של השני ולא זה בשל זה אבל כשנו"נ בו בשותפות א"כ הרי כל א' מקבל תועלת מכל המעות א"כ פשיטא דהוא לוה על כל המעות דהרי מקבל רווח מכל המעות והרי יכול לגבות מאיזה שירצה והב"י השיב עליו והמבי"ט וכן יותר חכמי ספרדים כמ"ש הכה"ג מסכימים למהרי"ק. איברא דקשה לי הא הרמב"ן הביא ראיה מהך דהשותפים ששאלו ושלם א' מהן וכן שותפים ששאלו ונשאל א' מהן דאין מחויב רק לשלם פלגא והא התם בשואל כל הנאה מחפץ המושאל לשניהם ביחד ושניהם מקבלים תועלת מכל חפץ כמו בהלואה מכל הלואה ומ"מ אין רק ערב ושוב מצאתי לקושי' זו במהרי"ט חלק ח"מ סימן ק"ו ע"ש ולא תי' כלום ומה שנ"ל הוא דגם בהרא"ש ב"מ פ' המפקיד שותפין ששאלו ושילם א' מהן פירש"י ששילם חצי דמים שעליו כו' וכתב הרא"ש ולא בעי רש"י לומר שאם לא ירצה האחר לשלם או לישבע דיפטור זה דהא אמרינן כו' אחראין וערבאין זה לזה אלא ודאי חייב לשלם חלק שותף האחר אם לא ירצה לשלם או לישבע מיהו כיון ששילם מיד המוטל עליו וחבירו שמא גם הוא ירצה לשלם מקני ליה לאלתר כפילא והרא"ש ס"ל דרצה מזה גובה כולו ואיך כתב דלא מוטל עליו רק פלגא ואף דנדחק בזה כמ"ש המע"מ שם מ"מ קשה לי כיון דרצה תובע אותו בכל החפץ א"כ איך יכול השני לישבע הוא אומר אין לי עסק עם השני רק עמך או שלם כולו או תשבע והא הוא לא רצה לישבע ואיך יפסיד בשבועה של השני החצי הוא אומר את בע"ד דידי. ולכן נראה לומר דהוא הדבר שכתבתי בס"ק א' דלכך לא דמי לשומר שמסר לשומר דאם יש לשומר השני לפרוע לכ"ע דין בעל החפץ עם שומר השני משום דשם מתחלה לא נתחייב רק שומר ראשון ולא שני ואח"כ כשמסרו לשומר השני נתחייב שומר שני בחריקאו של ראשון ונכנס שני ויצא ראשון דה"ל גברא בחריקאי אבל כשקיבלו מתחלה שנים השמירה תיכף נתחייבו שניהם ונכנסו בערבות ובמה יפטור הראשון מחיובו וערבתו וזהו נכון וברור אך זהו להתחייב בערבות אבל אם זה רוצה לתבוע לאחד לגמרי ויאמר את בע"ד שלי ולך מסרתי חפץ החזירו לי אם כן יאמר בממ"נ אם אתה מחזיק אותי לבע"ד שלך לו יהיה כן ואני קבלתי לבדי החפץ מ"מ הא מסרתי לשומר אחר בר דעת ולא מהימנא לי בשבועה לא מצית אמרת דהא מסרה לו כידוע לי בשלמא בערבות אתי שפיר כי כך קבלנו יחד שמירה אבל להיות כ"א בעל דבר שלך א"כ בממ"נ הוי כשומר שמסר לשומר ולכך מודה הרא"ש בכה"ג לכ"ע אינו יכול לתבוע ממנו כל החפץ ולומר לא איכפת לי בשבועת חבירך וגם על מהרי"ק לא קשה דמהרי"ק ס"ל כשיטת הרמב"ם לחלק בין הלואה דשם לא שייך שומר שמסר לשומר לשאלה דשייך שומר שמסר וכו' וזה נ"ל ברור בדברי הרא"ש ומהרי"ק ול"ק מהך דשאלה כי שם מודה המהרי"ק דאף דמקבל מכל החפץ תועלתו לא יהיה אלא שומר שמסר לשומר ובזה יש אפשר לישב דברי הרא"ש מ"ש בשם הרמב"ן בפ' שבועת הפקדון דס"ל דיכול לגבות כולו ממי שירצה דמצאנו היפוכו גבי הך שותפים ששאלו וכמ"ש בבעה"ת ובנ"י דלפמ"ש ס"ל להרא"ש דלא אמר הרמב"ן רק בשואל אבל לא במלוה אף דהביא דברי הרמב"ם גבי הלואה לא עשהו אלא סמוכין לדבריו דמיניה נלמוד כ"ש לשואל אבל הרמב"ן גופי' ס"ל רק בשואל ולא במלוה. שוב ראיתי בנ"י פ' המפקיד וביותר באסיפת זקנים בשם רשב"א לחלק בהא דשנים ערבים דיכול לתבוע אי זה שירצה ולא בשנים שלוו דלא הוי רק ערבים ונתן טעם דשם הלואה אחת אבל בשנים שלוו כל א' נוטל מחצה ומוציא לעצמו וכן בשאלה ששאל להם כל אחד משתמש לעצמו והדברים מבוארים ממש כמ"ש מהרי"ק דאם מוציאים הכל בשותפות דהם קבלנים ולא קשיא מהשאיל להם פרה דג"כ מיירי באופן זה כמ"ש רשב"א איברא דרשב"א גופי' עמד שם במפקיד לשנים דשם לא שייך זה ובאמת דעתו נוטה שם בפקדון כל אחד קבלו ולא כן דעת הפוסקים וצריך לומר לחלק מטעם שומר שמסר לשומר ועכ"פ מצינו למהרי"ק חבר הרשב"א ז"ל: