אורים ותומים, תומים · סימן ע״ז, ב׳

בין בע"פ הש"ך וג"ת השיגו בזה על המחבר ודעתם דוקא בשטר ולבסוף הסכי' הש"ך אם ניכר מתוך הלואה שהיה הלואה לשנים אפילו בע"פ נמי וכן נכון דמ"ש דהא בירושלמי יליף כמו דאמרינן וכחש בעמיתו דאם שנים הלוו לאחד וכפר באחד מהן דהוי כפירת דברים משום דאין לו לפרוע לשותף אחד בלתי חבירו ה"ה בשנים שלוו אחד מתחייב בעד חבירו ואלו בשנים שהלוו ע"כ בלי שטר איירי דבשטר ליכא חיוב שבועה כלל כמבואר בגמרא וא"כ ה"ה להיפוך נמי דמ"ש דהא זה נלמוד מזה וכ"מ בתשובת הרא"ש כלל ע"ג סימן י"ג להדיא דאפי' בע"פ נמי ומ"ש הג"ת אב ובן שאני הוא דבר שאין בו ממש לחלק בנושאים מה שלא מצינו רמז בשום דוכתא ולכן ברור דתלי' הכל אם ניכר שקבלו ביחד ולא זה לוה החצי בפ"ע וזה החצי אבל אם קבלו בשותפות מ"ש ע"פ ומ"ש בכתב וכך מורה לשון שקבלו ביחד: