אורים ותומים, תומים · סימן ע״ז, א׳

או שקבלו פקדון יחד הרב רמ"א בתשובה סימן כ"ז הוכיח דלא מיירי שקבלו פקדון סתם מהא דאמרי' בב"ק פ"ק מסר שורו לחמשה בני אדם דאמרינן אי בלאו איהו נמי מינטר מה קעביד ש"מ דאינו חייב באחריות כלום ועוד מה דאמרינן כל המפקיד על דעת אשתו ובניו מפקיד ודעת הרבה מחברים דאם פשעו ואין להם לשלם דנפטר הבעל ואפילו החולקים נתנו טעם דאל"כ כל אחד ימסור פקדון חבירו ביד אשתו וכו' וקשה הא הבעל עיקר שומר ומה בכך דמפקיד על דעת אשתו וכי גרע מאלו הוא ואשתו קבלו השמירה כאחד הא הבעל חייב באחריות אשתו ומזה הוכיח דבסתם לא אמרינן בפקדון אלא מיירי דהתנה בהדיא בפי' כמ"ש מתנה ש"ח להיות כשואל וכו' עכ"ל והרב הש"ך השיג דלא משמע כן בדברי הרמב"ן והר"ן וראיה מב"ק דחה דאף דהוא חייב לשלם מכח ערבות וקבלנות מ"מ גוף חיוב תשלומין אין עליו והרי זה חוזר ותובעו מאותן ארבעה שחייבים בעצם תשלומין וכו' ע"ש ובאמת יפה טען בזה וברור דלא היה זה בהעלם דבר מרמ"א רק קושי' רמ"א דשם מהדר גמ' באוקומתא ברייתא הכשרתי מקצת נזקו חייבתי בתשלומין כהכשר כל נזקו ופריך הגמ' ותו לא והאיכא מסר שורו וכו' וא"כ קושי' רמ"א עדיין לימא הך אוקומתא דמסר שורו לה' בני אדם וא' מהם סילק שמירתו וזולתו ג"כ מינטר דאינו חייב מדין רק חלקו כמ"ש התו' ורשב"א והם אין להם לשלם וא"ש חייב הוא לשלם הכל מתורת ערבות וזהו מאמר הברייתא הכשרתי במקצת נזקו בהך דאינו מחויב לשלם מדין רק קצת נזק המגיע לחלקו חבתי בתשלומין כל נזקו דחייב לשלם הכל אם אין אחרים כאן או דאין להם לשלם דבר הוא מחויב לכל הנזק לשלם כהכשר כל נזקו כאלו הוא לבדו היה השומר וזהו כוונת רמ"א באמת ולמה דחהו הגמ' דאמת יש לדחות די"ל הגמ' לא ביקש לומר דמיירי מדין ערבות רק מתשלומין גמו' מה דחייב להדיא אבל מ"מ אין זו כ"כ השגה על רמ"א כאילו טועה בדבר פשוט. אבל על ראיה שנייה מה שהביא רמ"א משומר שמסר לשומר וכו' המפקיד על דעת אשתו ובניו מפקיד לא דיבר הש"ך כלל ולכאורה ראי' ברורה הוא וכן מה שכתב רמ"א דמ"ש הפוסקים שקבלו פקדון ביחד דהם ערבים או קבלנים מיירי שהתנה בהדיא וכו' דבריו סתומים אם כוונתו דהתנה בהדיא שיתחייב באחריותו באמת קשיא ליה מדברי הרמב"ן כנז' בבע"ת דפלפל אם חייב באחריות חבירו מהך דשותפים ששאלו ונשאל אחד מהן בפ' השואל וכן אחד משותפין ששילם מי מקני ליה כפילא בפ' המפקיד ומה קושי' לימא דמיירי דלא קיבל אחריות להדיא בעד חבירו וזה כוונת הש"ך שכת' דברי הרמב"ן בבעה"ת שער מ"ד סותרים אבל בלא"ה יש לדקדק בלשון הרב מה ענין להך דהתנה בהדיא שהביא כי האי דמתנה ש"ח להיות כשואל הלא כאן מיירי דנכנס בערבות או קבלנות ה"ל דיכול להתחייב בתורת ערבות ומה ענין זה למתנה ש"ח להיות כשואל ועוד אם כן כל הפלפול הפוסקים אי הוה כערב או כקבלן נחזי האיך היה התנאי אבל נר' דכוונת רמ"א כך דשם בתשובה חולק אע"ג דקי"ל שנים שלוו הם ע"ק הלואה שאני דיש להם בהלואה הנאה נכנסו בערבות אבל בפקדון מה הנאה אי' להו דנימא דנכנסו בערבות ולפ"ז בשואל דכל הנאה שלו ג"כ בערבות כמו הלואה דמ"ש מלוה ומ"ש שואל הא כל הנאה שלו ומודה רמ"א בשואלים דהם ע"ק וא"כ מפרש רמ"א שקבלו פקדון והתנו להיות דינם כשואל וזהו מאמרו כדתנן מתנה ש"ח להיות כשואל. ומעתה לא קשה פלפול הרמב"ן מהך דשותפים ששאלו כי בשואל מודה רמ"א ולא נחלק רק בפקדון וש"ש דאין כל הנאה שלו אבל שואל שוה למלוה. וזהו מה שנ"ל להליץ בעד רמ"א אבל מ"מ מסתימת כל הפוסקים וכן רמ"א גופיה שהביא כאן סתם לא משמע כדבריו בתשובה והעיקר ראי' מהך דכל המפקיד על דעת אשתו וכו' כהנ"ל נר' לפמ"ש באס"ז דלכך שומר שמס' לשומר פטור היכי דלא מצי לטעון איהו לא מהימן לי בשבועה דאמר הרי לך גברא בחריקאי בעל דעת כמוני ודינך בהדיה ומה לי ולך הרי לך שומר השני ע"ש בשם רשב"א בדף ל"ו וא"כ בשלמא בשנים שקבלו פקדון לא מ"ל אוקי גברא בחריקאי דשנים היו שומרים מתחלה ושנים קבלו השמירה ושניהם נתחייבו באחריות זה בעד זה ומה שייך אוקי גברא בחריקאי אבל בכל המפקיד על אשתו אלו לא מסרם לאשתו וקרהו אסון אצלו וכי נתחייב אשתו באחריותו או אם אין לבעל לשלם שתשלם אשתו מן כתובתה ונ"מ שלה הא לא קבלה שמירה כלל ואינה שומר כלל וא"כ כשהוא הבעל מוסר לאשתו ונכנסה אשתו בחיוב שמירה וחייב באחריות כדין שומר א"כ יכול לומר הבעל העמדתי לך גברא בחריקאי בן דעת דמ"ש מקדם הייתי שומר ולא היא ועכשיו היא ולא אני ואם הוא עשיר והיא עניה לית לן ביה דהרי היא בת דעת כ"ש רשב"א שם דטוען הרי לך שומר כמוני ואת מהימנת לי בשבועה לא שייך דכל המפקיד וכו' משא"כ בשנים שקבלו שמירה דהם תיכף שניהם שומרים בע"ק איך יסלק שמירה להניח חיוב להשני בלבד ואין לך גרוע משמירה יותר מזו ומה שייך גברא בחריקאי מה שהיה מתחלה שניהם בערבות ודבר זו אף לשיטת רמ"א צ"ל דהא ודאי בשנים שקבלו שמירה חייב כל אחד חלקו כמו במסר שורו לה' בני אדם דאף דאמרינן לא קעביד מידי פי' התו' ורשב"א דחייב חלקו ואלו בשומר שמסר לשומר מיפטר הראשון לגמרי אפילו חלקו א"צ לשלם ועכצ"ל לחלק כמ"ש ולכן אין לרמ"א ראיה ועיין באסיפת זקנים שהביא דעת המאברים דס"ל דפקדון הואיל ולית הנאה לשום שומר הרי זה קבלן משא"כ בשואל אינו רק ערב ע"ש והדבר מבואר דלא כרמ"א וכמ"ש הש"ך: