אורים ותומים, תומים · סימן ע״ו, א׳

צריך ליתן וכו' הסמ"ע כ' אע"ג דבפקדון סבירא ליה להרא"ש בהפקידו זה בפני זה ה"ל כעין כרך אחד ומפטר בהלואה דלהוצאה ניתנה מודה הרא"ש דחייב והרב הש"ך בס"ק ג' הק' מנליה לטו' לומר כן בדעת אביו הרא"ש לחלק בין הלואה לפקדון והניח בצ"ע ונ"ל דהא בגמ' אמרינן מי אמר רבא כל בשני כריכות ה"ל למידק הא"ר הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רוע' שמניח ביניהם ומסתלק ופי' הרא"ש דרועה אפי' בכרך אחד ה"ל למידק כי מוטל' עליו להכיר בהמה של מי הוא להחזירו לבעלים עכ"ל מזה נראה בבירור שלא מפרש כפי' התו' דברועה א"א לתקן ע"ש רק או דסבירא ליה דפקדון דהם צרורים אינו מבחינים משא"כ בהמה דניכרת בענינה ויותר נראה לפרש בכונת הרא"ש כי סבירא ליה לסברא מה שנסתפק בה בעה"ת בשער ל"ט ח"ב דכתב הא דאמרינן אין מוטל עליו להבחין הטעם כי די שמתחסד עם בעליו לקבל פקדונו ומה לו יתר הטורח הזה ולהבין למי זה כיון שהפקידו בכרך א' ע"ש ולפ"ז ברועה שלחמו הוא וזה פרי מעשהו לרעות בהמות חבירו ולקבל שכר ואין זה חסד כלל אדרבא הבעל בהמה מתחסד עמו אם כן עליו מוטל להחזיר לבעליו. וזה ברור ומכוון בלישנא דהרא"ש. ואם כן שוה דין מלוה להרועה כמ"ש בעה"ת להדיא דבמלוה לא שייך דמתחסד עמו ופשוט וכן לפירש"י הא יש הבדל בין פקדון למלוה וע"כ אתה מפרש בהרא"ש גבי רועה או כפירוש רש"י או כפי' בעה"ת כמ"ש ולשני פי' מבואר דמלוה דינו שוה לרועה ופשוט: